לומדים ורעבים? מדריך פריז לתפרנים

מיכל לויט מסתובבת בעולם במכנסיים מחוררים ממעידות שיכורות בלילות חשוכים. מדריך פריז לסטודנט התפרן

מעולם לא תפסתי את עצמי כטיפוס אורבני במיוחד. נכון, אמנם נולדתי וגדלתי בתל-אביב, אבל מאז ומעולם אנשים שרק הכירו אותי שאלו מאיזה קיבוץ הגעתי. כי ככה, אין לי כוח או כסף לבגדים אופנתיים, אני תמיד מסתובבת עם אותן החולצות המוכתמות בשמן והמכנסיים עם החורים בברכיים שנוצרים ממעידות שיכורות בלילות חשוכים. אני שלימזל, שלוך, שלומיאלית, מה שתרצו, רק לא אורבנית.

מיד הבנתי שפרק הזמן המוקצב לי בעיר המסעדות הצרפתית, לצערי לא יוכל לממש את ייעודו (צילומים: מיכל לויט) כשהגעתי לפריז, היא תפסה אותי לא מוכנה: הארנק היה מרוקן משטרות, תפסתי הצטננות חמורה במטוס שעלתה לי בחושי השמיעה, הטעם והריח, ובאמתחתי מכנסיים קרועים במפרק הירך ובברך, חולצת כוכבים מקומטת מאוד, וסוודר עם עיגול ומשולש שכבר הספקתי לאבד מאז. מיד הבנתי שפרק הזמן המוקצב לי בעיר המסעדות הצרפתית, לצערי לא יוכל לממש את ייעודו - אז התחלתי לחפש תחליפים שאינם מסעדתיים, אבל לפני שאתחיל לקשקש, מה בעצם מגדיר מסעדה? סיפורן של המסעדות המודרניות, כמו שאנחנו מכירים אותן כיום, בכלל לא החל כמקום בו אוכלים, אלא כמנה אותה סועדים - A restorative broth היו קוראים לאותם המרקים שהוגשו עוד במאה ה-15, או בקיצור - Restaurant. המנות הללו, שהוגשו במקומות הייעודיים לכך, שלאחר מכן נקראו Restaurants, כללו מיני קונסומה שנחשבו בעלי יכולות רפואיות, והכילו יין, ברנדי, שוקולדים, בשר ואף גרגירי חומוס, שצומצמו במשך שעות ארוכות על להבה קטנה או באן-מארי, עד לכדי ציר שכל כולו בריאות. וכך היו הולכים אנשי המשטר הישן בפריז לאותם מקומות בכדי לשתות את מנת הבריאות שלהם, בדיוק כמו שהיו פוקדים את בית-הקפה על מנת לשתות קפה. המהפכה הצרפתית, והגילדות שקמו בעקבותיה, הם אלו שהפכו את עסקי המסעדנות למה שאנחנו מכירים היום, ובשנות ה-20 של המאה ה-19, המסעדות בפריז כבר כללו מנות נוספות המוגשות על-ידי מלצרים מנומסים, והיו לתופעה פריזאית שעשתה לה שם בעולם. חזרה ל-2015: 400 יורו, שמונה ימים, בטן רעבה להרפתקאות קולינריות ומוח קודח שמנסה למצוא פתרונות - הביאו אותי למקומות שאולי לא נמצאים במדריכי המישלן, אלא בין צעירי פריז - ילדי העולם הגדול בני דורי הדפוק והעני. מעניין היה לראות שההיפסטריאדה הגיעה לפריז, וניתן למצוא לא מעט מקומות שלא הייתי מופתעת אם הייתי מגיעה אליהם בביקוריי בברלין או בברוקלין. Clamato אני אוהבת מקומות יפים. לא כאלה מפונפנים שהשתלטו על טריטוריה נדל״נית יוקרתית, אלא קטנים, מעוצבים בפשטות אקלקטית, בצבעים יפים ומלצריות וורדרדות לחיים וחייכניות. כזו הוא קלמטו, מסעדת דגים ופירות-ים קטנה, השייכת, כמו הרבה מקומות חדשים ברחבי העולם, לקבוצת צעירים ובראשם שני שפים, המחזיקה בעוד מסעדה שכנה ובר נוסף. בקלמטו תמצאו תפריט, שאיך לא, מתחלף מדי יום, ובו אויסטרים, קרפצ׳יו תמנון בתיבול עדין של אשכולית ואנשובי, רייט דג, סקלופס עם כרובית, שרימפס מעושנים ועוד. הבר מציע מגוון של קוקטיילים ובאופן כללי, מדובר במקום כזה שאדם יכול למצוא עצמו יושב מצהריים ועד ליל, בוהה ומשוחח עם הצוות והלקוחות. Clamato. 80 Rue de charonne, 75011 Paris Café La Laverie פריז היא מקום לא זול, בלשון המעטה, לכן שמחתי לגלות את הקפה/בר המקסים הזה, שגם נופל להגדרת ההיפסטריאדה, אשר מגיש בירה בשלושה וחצי יורו ופסטיס ב-2.5. מקום מעוצב וצעיר, מוזיקה כיפית, מלא באנשים טובים שכנראה עושים אמנות כזו או אחרת, וישיבה חיצונית נעימה. Café La Laverie. 70 Rue de menilmontant et 1 Rue sorbier, paris Dong huong פריז מלאה במסעדות אסיאתיות, רובן לא רעות בכלל. היתרון הגדול של אוכל אסיאתי (מעבר לכמה שהוא טעים וטוב), הוא המחיר הנגיש. עברנו בכמה מסעדות תאילנדיות, מלזיות, יפניות וסיניות, אבל הטובה מביניהן, אליה חזרנו גם יותר מפעם אחת, היתה ללא ספק הוויאטנאמית הזו, המגישה מנות קלאסיות, פשוטות. טעמנו מהתפריט את ה-Bún bò - מעין ספרינג-רולז מטוגנים עם בשר ואטריות אורז, את ה-Bánh xèo - מעיין פנקייק וייטנאמיים עם כורכום וחזיר שהפליאו בטעמם, וגם את ה-Bánh cuốn - אטריות אורז דקיקות ממולאות בבשר חזיר. הכל היה טעים, מוקפד, ומתומחר בצורה הוגנת.

Dong huong. 14 Rue Louis Bonnet, 75011 Paris Kyobasi קצת פחות זולה (טוב נו, די יקרה), אבל נהדרת וטעימה, היא המסעדה היפנית הזאת, השוכנת באזור אוברקמפף, ומציעה חוויה יוצאת-דופן, במקום קטן ונעים. בתפריט תמצאו מנות סושי מגוונות ונדיבות מאוד, ותפריט סאקה מצוין. גולת הכותרת היתה, ללא ספק, מנה שעושה שיעור באומאמי, ה-Zaru soba, הכוללת אטריות סובה (אטריות העשויות מבצק כוסמת), ולצדן ביצת שליו מעט מתקתקה, ווסאבי, בצלים ירוקים פרוסים דק, ממרח yamaimo (מעין תפוח-אדמה), וסויה מצוינת ומאוזנת במיוחד. המלצרית הואילה בטובה להסביר לי מה עושים בכל הבלגאן הזה, ואת סדר הערבוב, והתוצאה היתה שילוב של טעמים שנשארו איתי עוד שעות אחרי.

Kyobasi. 117 Rue Saint-Maur, 75011 Paris Chez louisette אולי אחד המקומות הכי נהדרים שנתקלתי בהם בפריז, ואולי גם כי מצאתי שם אהבה לילית קצרה בדמות שחקן חירש מתוק. המסעדה הזו, השייכת למשפחה יהודית, נמצאת במרכז שוק הפשפשים שבסן קוון, ומתפרשת על-פני שתי קומות מלאות בתמונות, ציורים ותאורת חתונות משנות ה-80. בתפריט לא תמצאו מנות מתפנפנות, אלא מנות של מסבאה אירופאית קלאסית, כגון צלחות נקניקים וגבינות, מולים וצ׳יפס, פטה ורייט מכל הבא ליד, וכל אלו לצד ליווי מוזיקלי של זמרי שאנסונים מבוגרים שמתחלפים ונגן אורגנית משגע. אזהרת מסע: קשה להאמין שמישהו יכול להיכנס למסעדה הזו ולצאת על שתיים. אני לפחות יצאתי על שש.

Chez louisette. 136 Avenue Michelet, 93400 Saint-Ouen‏ ואם כבר ב״לא מסעדות״ עסקינן, אז פתרון ״סופי״ הולם נוסף לבעיית העוני והרעב, הן ה-boucheries שנמצאות בכל פינה בפריז. כמעט כל ארוחת צהריים שלי הסתכמה ב-pate en croute וסיידר טוב על ספסל בפינת רחוב קרירה. אין שום בושה בלאכול פטה כבד גס בתוך בצק פריך ומלא חמאה ברחוב פריזאי קפוא. כן, גם עם מכנסיים קרועים וחולצה מקומטת.