החומוס הכי טוב בארץ? פחחח. ניר קיפניס מזמין אתכם למצוא את הכבד הקצוץ הטוב ביותר בארץ, ויש לו טוען לכתר

אני מודה שמעולם לא הייתי חסיד גדול של חלקי פנים. בדומה לחלק גדול מאוכלי הבשר גם לי נוח מאד להדחיק את מקורותיו, אבל מה שאפשרי כשמונח לפניך נתח בשר עסיסי כנראה קשה יותר כאשר מונח לפניך איבר שיש לו תפקיד – ממוח ועד שקדי עגל, מחוט שדרה ועד לכבד. בכל זאת, הכבד היה תמיד יוצא הדופן בין כל חלקי הפנים. אני זוכר איך התנפלתי כמוצא שלל רב על מנת הכבד שהייתה מונחת על פירה טעים במסעדת "לימה" שבמיין בזאר בניו-דלהי בשנת 1990 (כן, אני יודע, אני מסגיר את גילי). זה קרה אחרי חודשים ארוכים בסידני אוסטרליה, שבה סירב הקצב המקומי למכור לי כבדים ולבבות בטענה שזה "אוכל לכלבים".

זה של צ'אקרה יותר טוב. כבד קצוץ (צילום: שאטרסטוק)
זה של צ'אקרה יותר טוב. כבד קצוץ (צילום: שאטרסטוק)
זה של צ'אקרה יותר טוב. כבד קצוץ (צילום: שאטרסטוק) אם הכבד היה החריג שלי בין כל חלקי הפנים, אזי הכבד הקצוץ היה הקרם דה לה קרם של הז'אנר. לא יכולתי להתיישב במסעדה מבלי להזמין לפחות צלוחית אחת של כבד קצוץ מתפריט הראשונות. אהבתי מאוד את זה של "שאול" (ברחוב אילת, על גבול תל אביב-יפו) שנסגר לפני כמה שנים; את זה של "מעיין הבירה" בחיפה; את הכבד הקצוץ של "בתיה" במשכנה הישן (בסניף החשמונאים עוד לא יצא לי לבקר ומכל מקום, בתיה כבר איננה); אבל גם במקומות עממיים אפילו יותר, כמו בחמארה של מתי יקיר סנהדרינק. עם השנים חלה נסיגה גם בחיבה לסלט הבשרי הזה. אמנם בבית המשכתי לייצר עוד ועוד ממנו לטובת גרגרני המשפחה, אבל מעבר לטעימות קטנות כדי לוודא שמעשה ידי יצא במינון הנכון של כבדים, בצל מטוגן, ביצים קשות, מעט קלבדוס והרבה פלפל שחור, התחלתי להתנזר מהמאכל. לכן קשה לי להסביר איך דווקא ב"צ'אקרה" הירושלמית (המסעדה הירושלמית האהובה עלי), בעלת התפריט הנפלא, החלטתי ללכת שוב על קרב במשקל כבד עם המנה הנוסטלגית. התוצאה הייתה לא פחות ממרגשת!. כן, אני יודע. אפשר שזו הנוסטלגיה, אפשר שכבד קצוץ הולך טוב יותר עם אוויר הרים צלול כיין, וכמובן שלחפש את הכבד הקצוץ הטעים ביותר בישראל משול לחיפוש אחר צלחת החומוס הטובה ביותר – כלומר, יהיו לפחות מאה טוענים לכתר, איש איש וטעמו עימו. בכל זאת: המרקם היה נפלא, כמעט אוורירי והשילוב עם הקונפיטורה שהוגשה לצד המנה היה כה מוצלח, עד שלמרות שהזמנתי לא מעט מנות מהתפריט הכייפי של צ'אקרה, לא יכולתי להתאפק והזמנתי מיד עוד מהמנה הזאת, שהצליחה לפלרטט באופן כה מושלם עם מזרח-אירופה ומרכזה באופן שווה. אז בניגוד להחלטיות שנגזרת מהמנדט של המדור הזה, אני לא יודע אם זו מנת הכבד הקצוץ הכי טובה בארץ, אבל היא בוודאי זאת שהחזירה לי את התיאבון למנה שהיה נדמה לי שכבר אינה עוד חלק מהתפריט שלי. *נתקלתם במנה טעימה במיוחד בתפריט הבר שלפניכם? מצאתם דרינק או ביס שגרם לכם לומר "וואו!" – מכבד קצוץ ועד קרם ברולה, מסלט איקרה ועד הבלאדי מרי המושלם, מצורת הגשה מיוחדת ועד לחוויה אפקטיבית ושונה – היו גם אתם ל"סנהדרינק"! שתפו אותנו בהמלצות שלכם – והמוצלחות שבהן תזכינה לחשיפה במדור"הכי טוב שיש".