כולם מדברים על מבעבעים, אף אחד לא מדבר על הנגאובר. לכבוד היום שאחרי הסילבסטר סוקר גיא רובננקו טקטיקות ישנות ומודרניות להתמודדות עם קללת השיכור

"כשהצירוף הבלתי ניתן לתיאור של דיכאון, עצבות, חרדה, שנאה עצמית, תחושת כישלון ופחד מהעתיד מתחיל להשתלט עליך, התחל לומר לעצמך שאתה סובל מהנגאובר. לא לקית במחלה חשוכת מרפא, לא סבלת משבץ מוחי, אתה לא עד כדי כך גרוע בעבודה, חבריך ובני משפחתך לא כרתו ברית שתיקה חשאית כדי להסתיר מהעולם איזה חרא אתה, לא הבנת רק הרגע את טבעם האמיתי של החיים ואין טעם לבכות על חלב שנשפך". כך מתאר הסופר קינגסלי איימיס, שהיה אחד מגדולי השיכורים שחיו אי פעם, את התופעה שמבעיתה כל שתיין - יותר משחמת הכבד ועשרות מונים מהסיכוי להתעורר בבוקר ולגלות שהתקשרת לאקסית בשלוש לפנות בוקר.
666666
הבסיס לכל הנגאובר ראוי לשמו הוא שכרות מפוארת, כזו שמתחילה בצהריים ונגמרת בשעות הקטנות של הלילה. כזו שמשליכים בה לכל הרוחות את כללי הזהירות: "לא מערבבים סוגי אלכוהול" - מי יכול לעמוד בכלל הזה?; "מתחילים במשקה עם אחוז אלכוהול מסוים ומשם מותר רק לעלות, לעולם לא לרדת" – ואם ממש מתחשק לנו בירה באחת בלילה, כי ויסקי מצמיא, לא נשתה?; או "על כל דרינק שתו כוס מים" ו"שתו שני ליטר מים לפני השינה" המאוס – מים זה לא טעים. נקודה. בתום טקס ההשתכרות מוצא את עצמו השתיין שרוע – במיטה, על הספה, על הרצפה, על הבר או ברחוב – שקוע בשנת שיכורים מתוקה שאורכת, בדיוק על השעון, ארבע שעות בלבד. בתום אותן שעות חסד קצרות מתעורר השיכור עם טעם של גוויה בפה, צמא נוראי, בחילה איומה ורצון כללי לנפוח את נשמתו. כמה שיותר מהר בבקשה ובמינימום יסורים. מניעה הדרך היעילה ביותר להימנע מהאנגאובר היא לא לשתות בכלל. מאחר שמדובר בשיטה נפסדת לא ראוי שנאריך בדיבור עליה. השיטה השנייה היא לשתות במתינות. שיטה נהדרת שעובדת כל פעם. כלומר, בכל פעם שמצליחים לעשות את זה. שיטה חדשנית אחרת - יש תוסף מזון שמנטרל חלק ממהשפעות המזיקות של תוצרים רעילים של פירוק האלכוהול שמסתובבים לנו בדם. כשזוכרים לקחת אותו בזמן הוא מונע חלק ניכר מהזוועה. הוא נקרא אנטי אלכוהול, ויש בו כל מיני ויטמינים ותעלומות כימיות שאינם אמורים להעסיק את מוחו של השיכור המצוי. זה לא זול, אבל זה עובד. מניסיון. שיכורים מועדים, יחד עם זאת, יודעים שההנגאובר מסתתר תמיד מעבר לבר, ולא נותר אלא לנסות להתמודד אתו בעזרת שילוב טקטיקות ידועות. למשל שיטת השלבים: שלב ראשון: השקייה מים, מים ושוב מים. למרות שהנוזל סר הטעם והטיפשי הזה אינו חביב עלינו, טוענים חכמי הרפואה שהוא חיוני לגוף. כמו כן, הם מסבירים, שיכרות הגונה מייבשת את גופנו משל היה כפיס עץ בלב מדבר סהרה. הצעד הראשון להתמודדות עם הנג אובר הוא לשתות המון מים. וכשאנו אומרים המון אנו מתכוונים להמון. בין ליטר וחצי לשלושה, תלוי בחומרת המצב. השתייה צריכה להיות הדרגתית, שכן אסור לשתות כמויות גדולות של מים במכה אחת בגלל סכנה של "הרעלת מים" (כאמור, הוכחה נוספת להיות המים נוזל שטני). רבים וטובים נשבעים בשתיית משקאות איזוטוניים, שמכילים מלחים וסוכרים, כתחליף למים. קפה, מעורר ונעים ככל שלא יהיה, לא מומלץ לשעות הראשונות של ההנגאובר כי גם הוא מייבש, אבל יש כאלה שלא מסוגלים לתפקד בלעדיו. לשיקולכם. שלב שני: האבסה בזמן שאנחנו משקים את הגוף הסובל הגיע הזמן לחשוב על אוכל, גם אם המחשבה ממלאת אותנו בחילה. תלי תלים של מילים נכתבו על האוכל הרצוי, שינעים את קיבתו המתהפכת ויענג את נפשו של החוטא האומלל שחטא בסביאת יתר. אנחנו סבורים שהשילוב המנצח כולל אוכל שמן, רך ונעים ולעולם יכולל בתוכו ביצה או שתיים, רצוי שלוש, ולחזקים מביננו – ארבע. בייקון עם ביצים, סטייק אנד אגס, אגס בנדיקט, ביצי עין מטוגנות בחמאה, מעוטרות ברוטב חריף, מלח ופלפל שחור – כולן מנות ראויות מאין כמוהן לסעודת חמרמורת. לחם הוא עניין אופציונלי. העיקר לשמור על יחס נכון בין שומן לחלבון (המון שומן והרבה חלבון). אוכלי חריף מוזמנים להוסיף כמויות עתק של הרוטב החריף/ממרח צ'ילי/פלפל טרי החביב עליהם. שלב שלישי: כימיה לאחר ששתינו והעמסנו את קיבתנו הגיע הזמן לבקר בארון התרופות. חובבי תוספי המזון יכולים לקחת כדורי ויטמין Bקומפלקס (שאמורים לנטרל בחילות ועוד כל מיני דברים טובים); כדורי גדילן מצוי (שאמורים לנקות את הכבד); ואת אותו תוסף מזון פלאי שהוזכר כמה פסקאות קודם ומומלץ גם לאחר השתייה לנטרול תופעות נאלחות במיוחד. הבלים מטופשים כגון תמציות פרחי באך, תרופות הומאופתיות ושאר תרופות פלסבו מומלצים בחום, אבל רק למי שמאמין בהן. מי שלא מתעסק בזוטות כמו ויטמינים וחומצות אמינו מוזמן להעלות הילוך ולשלוח יד לחפיסת משכך הכאבים החביב עליו. שימו לב רק שאקמול, שהוא חומר נבזי שרעיל לכבד, הוא לא הדבר המומלץ ביותר. אדוויל, נורופן ודומיהם עדיפים בהרבה (בזכות איבופרופן שרעיל פחות לכבד). שלב רביעי: שערו של הכלב הגענו לתרופת התרופות. זו שכל חכמי הרפואה מזהירים נגדה, זו שסבכם השיכור היה ממליץ עליה בחום לו היה מאריך בשנים במקום למות משחמת הכבד – שיערו של הכלב שנשך אתכם. הכלב - אלכוהול. הנשיכה – הנגאובר. השיער – עוד קצת אלכוהול. הרעיון פשוט. אתם מרגישים נורא. אלכוהול גורם להרגשה טובה – אז שתו עוד קצת אלכוהול. כמה פשוט, ככה עובד וכך מקרב אתכם עוד צעד לקראת אלכוהוליזם. מן הצד השני - אם לא מדובר ביום עבודה, אם לא מדובר בהרגל יומיומי, ואם אתם מסוגלים לחשוב על שתיית מעט אלכוהול זו בהחלט אופציה שראוי לשקול. מה שיש להביא בחשבון זה שיום שמתחיל כך חייב להימשך כך: בשתייה רצופה ומתונה של אלכוהול ובשילוב השלבים הקודמים (שלושת המ"מים: מים, מזון, משככי כאבים) עד הלילה. כל שיכור חייב בראנץ' אז מה היה לנו? מים, אוכל, משככי כאבים ועוד אלכוהול. אם נחבר את המרכיבים נגלה שיש רק פתרון אחד שמשלב את כולם – בראנץ'. אין ארוחה שחביבה יותר על שיכורים מבראנץ'. בראנץ' טוב מכיל את כל המרכיבים הדרושים לטיפול בהנגאובר. כמו כן בראנץ' טוב חייב לכלול כד גדול של בלאדי מרי חריף ומלא וודקה (או ג'ין, אבל אז זה בעצם רד סנאפר), מאכלים שמנוניים שכוללים ביצים וגם מיץ תפוזים (שעדיף על מים). את האדוויל תביאו לבד.

בלאדי מרי עם פריירי אויסטר

המשקה המושלם להנגאובר הוא ללא ספק בלאדי מרי. כמו הבראנץ', גם הבלאדי מרי משלב בתוכו את רוב מרכיבי הריפוי מהנגאובר. הדבר היחיד שחסר הוא מזון. וכמו שאמרנו, ביצים הם מרכיב עיקרי והכרחי בפירמידת המזון של שיכור מוכה הנגאובר, ולכן לצד הבלאדי מרי נגיש "אוייסטר ערבות" (prairie oyster) תרופת הנגאובר וותיקה שמתאימה לשיכורים קשוחים. 

לבלאדי מרי: שוט וחצי מיץ עגבניות (הכי טוב של בריטוויק) שוט וודקה שפריץ מיץ לימון כמה דאשים רוטב וורצ'סטר (בבקשה קנו את המקורי, של לי אנד פרינס, ולא חיקוי זול) כמה טיפות סלרי ביטרס (לא חובה – אבל אם יש זה נחמד) כפית רוטב צדפות (קונים במכולות סיניות. הכי טוב זה ההוא עם הציור של אשה מבשלת) מלח פלפל שחור חזרת טרייה מגוררת דאש רוטב חריף (אנחנו אוהבים את red hot Frank's אבל טבסקו גם הולך) לפריירי אויסטר: חלמון ביצה (כן, נא. מקסימום נקבל סלמונלה) כמה טיפות רוטב וורצ'סטר כמה טיפות רוטב חריף מלח מעט פלפל שחור כמה טיפות חומץ

בלאדי מרי: מערבבים היטב בשייקר (או צנצנת. יש לכם הנגאובר למי אכפת) עם קרח. מוזגים לכוס עם קרח. מפזרים מעט מלח, פלפל ועוד קצת חזרת למעלה. פריירי אויסטר: מניחים בזהירות את החלמון בתוך כוס כוס קטנה, בלי לשבור אותו. מטפטפים מעל רוטב חריף, וורצ'סטר,מעט חומץ, מלח ופלפל. הגשה: בשלוק אחד מחליקים את החלמון לפה. מפצפצים ולוקחים שלוק בלאדי מרי. שותים את הבלאדי מרי עד הסוף וחוזרים על התהליך כנדרש.