מירה איתן הצטרפה לחגיגות יום הבסטיליה, שתתה יין, וודקה, קוניאק ועוד כמה קוקטיילים לחיזוק, וחזרה הביתה מתנדנדת כשהיא שרה את המרסייז ברוורס...



ב-14 ביולי 1789 הסתער המון פריזאי זועם על מבצר הבסטיליה, שהיה אז בית הכלא המרכזי של העיר, וסימל את השלטון המלוכני הכבד, ובכך ניתן האות לתחילתה של המהפכה הצרפתית הידועה לשמצה. עריפת הראשים של חלק ניכר מהאצולה הצרפתית פתחה עידן חדש בהיסטוריה העולמית, והפריזאים המרדנים העלו את יום העצמאות ויום החג הלאומי שלהם על ראש שמחת כולנו...



מסתבר שחוץ מיינות, הצרפתים יודעים לייצר בצרפת עוד כמה סוגי אלכוהול לא רעים בכלל... (צילומים: יח"צ) מסתבר שחוץ מיינות, הצרפתים יודעים לייצר בצרפת עוד כמה סוגי אלכוהול לא רעים בכלל... (צילומים: יח"צ)


14 ביולי הוא תאריך היסטורי טוב גם לאוהדי הגורמה. בסיומה של המהפכה הצרפתית לא נותרו מקומות עבודה לשפים, הטבחים ועובדי המטבח של האצולה הצרפתית, ולכן הם החלו להציע מעדנים אריסטוקרטיים יוקרתיים למי שהיה מוכן או יכול היה לשלם. אפשר לומר פה בעצם התחילו ארוחות הגורמה את דרכן, אמנם עדיין לא להמונים, אך מפה הדרך היתה כבר קצרה ובטוחה יותר, ואנחנו נהנים מכך עד היום.



חגיגות הבסטיליה - אווירה בגם השנה חגג שגריר צרפת בישראל את חגיגות יום הבסטיליה בביתו היפה, אך חסר המזגנים, ביפו, עם מאות מוזמנים שנהנו ממוזיקה שמחה, גבינות צרפתיות עשירות, מגוון סוגי לחם מהבולנז'רי המצוינת 'ליל', וכמובן יינות, שמפניה - המשקה הנכון ביותר לכל חגיגה, קוניאק (איך אפשר לשתות קוניאק בחום כזה ללא מזגנים?), וקוקטיילים מרעננים שהכינו צוות בר הקוקטיילים הפלורנטיני 'קוקטיילס אנד דרימס', על בסיס וודקה גריי גוס. כן, כמעט הכל מתוצרת צרפת. מסתבר שחוץ מיינות, הצרפתים יודעים לייצר בצרפת עוד כמה סוגי אלכוהול לא רעים בכלל, אם זה הברנדי הידוע ביותר בעולם, הקוניאק, או וודקות נהדרות. אבל אני בכלל רוצה לכתוב על שנת 1812.



בשנת 1812 פרצה מלחמה בין ארצות-הברית לבריטניה. באותה שנה פלש צבא נפוליאון לאימפריה הרוסית, הכוחות הבריטיים נלחמו גם עם הצרפתים במלחמת חצי האי, והיתה גם מלחמת רוסיה-צרפת. כמו כן, לואיזיאנה הצטרפה כמדינה ה-18 לארצות-הברית, ונחקק חוק האזרחות בפרוסיה המקנה ליהודים זכויות וחובות אזרח. אבל עזבו אתכם ממלחמות – הרי באנו לכאן כדי לחגוג. הרי ממש באותה שנה נוסד גם בית השמפניה המצוין 'לורן פרייה' על-ידי אלפונס פירלו, חבתן ויצרן בקבוקים שקנה שתי חלקות מובחרות בשמפאן והחל לייצר שמפניה - וזו כבר סיבה למסיבה. שנים רבות ניהל פירלו את בית השמפניה בעוז, עד שבשנת 1881 העביר את השליטה ליוז'ין לורן, דור שלישי למגדלים ולאשתו מתילדה פרייה, והשניים ניהלו את החברה יחדיו.



חגיגות הבסטיליה - אווירה אמתילדה המשיכה לנהל את החברה גם אחרי מותו של יוז'ין, מה שהיה די נדיר בתעשיית היין של אותם ימים, אם כי ראינו כמותו אצל ארבע אלמנות אחרות בשמפאן בסמוך לתקופה ההיא. בשנת 1914 רשמה מתילדה לעצמה שיא של אותם הזמנים כשבית השמפניה שלה הגיע לייצור של 50,000 ארגזי שמפניה בשנה. לאחר שתי מלחמות העולם החליף בית לורן פרייה ידיים ועבר לידיו של ברנרד נוננקורט, שהיה בין החיילים שפרצו ל'קן הנשרים' של היטלר, ושם, במרתף יין גדול, מצא מאות ארגזים של השמפניה שנבזזו על-ידי הנאצים.



נוננקורט היה פורץ דרך ובשמו נקשרו חידושים רבים בתחום ייצור השמפניה. הוא היה הראשון שהשתמש במכלי נירוסטה, יצר בלנד ממספר יינות של שנים איכותיות ביותר, וגם ייצר שמפניה ללא Dosage - סירופ הסוכר, או הליקר, שמתווסף בבקבוק. עם הזמן הפכה לורן פרייה לשמפניה הרשמית של חגיגות פרסי האוסקר והאמי. אז לחיי חגיגות הבסטיליה, או כל החגיגות באשר הן, ושלא תחסר לנו שמפניה לעד, בייחוד אם היא ורודה כמו שב'לורן פרייה' יודעים לעשות...