טל חוטינר שהספיק לשתות עם אבא שלו כמה וכמה דברים טובים, מספר על האיש שביומיום שתה מה שיש, אבל בוודקה הוא הקפיד...

בן אדם הוא בעצם המראה של מה שעבר בחייו, או ככה לפחות אומרים. כל תחנה בחייו של אדם משאירה אצלו זיכרון או סימן, חוויות, הרגלים, טעמים וניחוחות שספגנו מילדות ועד בגרות. אלה נשארים אצלנו, גם אם לא ממש שמנו לב או התכוונו לכך. ממש עכשיו, כשאני כותב את השורות האלו, התחילה לחלחל לתוכי חרדה , אוי ואבוי מה הילדים שלי סופגים עכשיו...

שמחתי כשאבא התאהב מחדש והפסיק לרגע עם הוודקות האוקראיניות מצ'רנוביל והסביבה... (צילומים: יח"צ)שמחתי כשאבא התאהב מחדש והפסיק לרגע עם הוודקות האוקראיניות מצ'רנוביל והסביבה... (צילומים: יח"צ)
שמחתי כשאבא התאהב מחדש והפסיק לרגע עם הוודקות האוקראיניות מצ'רנוביל והסביבה... (צילומים: יח"צ)

בבית שגדלתי עישנו סיגריות (כל עוד הבריאות אפשרה), תמיד היה לחם, אכלו מאכלי חצילים מסוגים שונים, אכלו דג מלוח (כולל מכבישה ביתית) ושתו וודקה. יכול להיות שבגלל כל זה בשנות בגרותי הפסקתי לעשן, לא תמיד הייתי צריך לחם, לא סבלתי חצילים, עברתי לצד השני של הרחוב כאשר ראיתי דג מלוח ושתיתי בעיקר וויסקי. אבל גם אני הזדקנתי קצת ובשנים האחרונות אני עדיין לא מעשן, או אוכל דג מלוח, אבל חי נהדר עם חצילים (נסו להיות בולגרי בלי חציל...) ושותה די הרבה וודקה.

אבא שלי שתה מה שיש, אבל בוודקה הוא הקפיד, ובעיקר השתדל לשתות וודקות רוסיות. את הפולניות לא אהב ככלל, וכל השאר מבחינתו לא ידעו לייצר וודקה. כמה שנים לפני מותו גילה בפרלמנט של החבר'ה (אצלו זה היה מכון הפיזיותרפיה של דודי שבכל יום שישי שני נהגו להיפגש שם, לפתוח כמה בקבוקים, לפזר מסביב כמה נקניקים ושוב דג מלוח כדי לסגור את השבוע תוך כדי טיפולים וקרעכצן) וודקה חדשה וטעימה, ואמר לי שאני חייב לטעום אותה. כמובן שהכרתי כבר את 'גרייגוס' ושמחתי כשהתאהב מחדש והפסיק לרגע עם הוודקות האוקראיניות מצ'רנוביל והסביבה.

גריי גוס וי איקס - בקבוקגריי גוס וי איקס - בקבוק
לקראת הסוף אבא כבר לא שתה בכלל, חוץ מפעם אחת סמירנוף קטנה עם 'מתי המקלל' תוך כדי ששניהם מדקלמים משפט בפולנית/ צ'כית שאמר: "גם אם נעשה במכנסיים לא ניכנע. קצת הצטערתי שלא הספקתי לתת לו ללגום את הוודקה שהוציאו בגריי גוס לאחר שכבר לא אכל יותר ולא שתה יותר באופן סופי, את הגריי גוס VX. לפי הספר אסור לקרוא למוצר הזה וודקה בגלל שבתהליך הכנתו יש כ-5% קוניאק. מדובר בעצם במשקה שמשלב את יכולת ייצור הוודקה הנהדרת של גריי גוס, יחד עם קצת מהמסורת האזורית של אזור ייצור הוודקה הזאת - קוניאק.

פרנסואה טיבו, האיש המייצר את גרייגוס, היה מזקק קוניאק עוד לפני שייצר וודקה, ועל כן החליט לקחת את הידע שצבר עם השנים ולחבר את טעמים של שתי יצירות גדולות - הוודקה שלו והקוניאק של האזור. הענבים מגיעים מכרמים הגדלים מסביב לאחוזת לה לוג'יז - האחוזה של גריי גוס באזור גרנד שמפיין, והקוניאק מיושן מעל שנתיים בחבית. פרנסואה בוחר את החביות שלו ומבצע משהו שפעם היה נחשב לחילול הקודש: הוא מערבב קצת קוניאק בוודקה כדי לתת יותר עומק ואופי למשקה הלבן. כל הסיפור מבוקבק בבקבוק שנראה כמו בקבוקי קוניאק XO, או לחילופין כמו בקבוק בושם גדול, ונשתה נקי בכוס רחבה, או על קצת קרח, אבל ממש לא קפוא.

אבא שלי אהב לשתות וודקה לא קפואה. זה יותר שורף ככה, ומרגישים כל כוס ששותים, גם אם הוודקה טובה וגם אם לא. את זאת הוא היה שמח לשתות אפילו חמה. אני בטוח שלא רק אני ספגתי מאבי דברים כל חיי, אלא גם הצלחתי להספיג את אבא שלי בכל מיני דברים. חבל שלא הספקתי גם את הגריי גוס VX...

גריי גוס VX. מחיר: 400 ₪