חברי מועצת סנהדרינק הוזמנו לטעימת אורך חגיגית של יינות ויונייה מיקב יתיר. היה מרתק...

ויונייה, הזן הלבן של עמק הרון, מזכיר בכמה מובנים את השרדונה. גם ממנו אפשר לעשות יינות גדולים ורכים, אבל במקרים רבים עושים ממנו יינות ארומטיים יותר עם ריחות של משמשים, אפרסקים ועוד כל מיני פירות כתומים. בעיקרון הוא זקוק לימים ארוכים וחמים על-מנת להבשיל כראוי, אבל לא לימים חמים מדי שבהם רמת הסוכר בענבים עולה לפני שהארומות מספיקות להתפתח.
יצרנים שחיפשו משהו קצת יותר מעניין משרדונה החזירו את הוויונייה לתמונה וכיום עושים ממנו יינות זניים בלא מעט מדינות בעולם (צילומים: יח"צ)יצרנים שחיפשו משהו קצת יותר מעניין משרדונה החזירו את הוויונייה לתמונה וכיום עושים ממנו יינות זניים בלא מעט מדינות בעולם (צילומים: יח"צ)
יצרנים שחיפשו משהו יותר מעניין משרדונה החזירו את הוויונייה לתמונה ועושים ממנו יינות זניים... (צילומים: יח"צ) מקורו של הזן הוא, ככל הנראה, באיזור קרואטיה, שממנו הביאו אותו הרומאים אל עמק הרון. על-פי אחת האגדות, מי שהביא את הוויונייה לעמק הרון הוא הקיסר מרקוס אורליוס פרובוס בשנת 281 לספירה. אגדה אחת מספרת על ספינה שהובילה שתילים של ויונייה וסירה על נהר הרון בדרך לבוז'ולה ונשדדה באיזור קונדריו, שעד לשנות התשעים של המאה הקודמת היה איזור הגידול היחידי של הוויונייה. גם לגבי שמו של הזן יש מספר השערות, שהנפוצה מביניהן קושרת אותו לעיר ווין, הנמצאת קצת יותר משלושים קילומטרים דרומית לליון, על גדות הרון. השערה שנייה, והרבה יותר מוצלחת לטעמי, היא זו שלפיה נולד השם מהביטוי הרומי: 'ויה גיהנה' – הדרך לגיהינום, שם שהתייחס אולי לבעייתיות של הוויונייה. באמצע המאה העשרים הוא כמעט נעלם מהמפה, אבל יצרנים שחיפשו משהו קצת יותר מעניין משרדונה החזירו אותו לתמונה וכיום עושים ממנו יינות זניים בלא מעט מדינות בעולם, שנמכרים בעיקר באנגליה. הוויונייה של יקב יתיר נולד לאחר שהיקב נפרד מהסוביניון בלאן שלו, שהיה מעולה לטעמי, אבל כנראה שלא מעולה מספיק. היינן ערן גולדווסר שהתבקש לבחור זן לבן חליפי, לא רצה להתעסק כמו כולם עם שרדונה וכך נולד בשנת 2007 יתיר ויונייה. אנשי היקב, שטעמו לאחרונה את הוויונייה המסחרי הראשון של היקב והתרשמו ממנו, חשבו שיהיה נחמד לחלוק את החוויה עם חברי מועצת סנהדרינק, וכך נולדה הטעימה המגוונת הזו, בה מצא כמעט כל אחד מאתנו יין לטעמו.  
בקבוק - יתיר ויונייה 2007בקבוק - יתיר ויונייה 2007
יתיר, ויונייה 2007
האמת, גם אנחנו התרשמנו. היין התחיל אמנם להתבגר, אבל הוא עדיין מרשים ומלא חיים, עם ריחות דבש, מלונים בשלים, משמשים ומינרלים, מבנה עשיר, טעמים בשלים, חמיצות נהדרת - על אף הגיל, וסיומת קצרה. אולי קצרה מדי, אבל למה להיתפס לקטנות?      

בקבוק - יתיר ויונייה 2008בקבוק - יתיר ויונייה 2008
יתיר, ויונייה 2008

אחד מהיינות האהובים ביותר בטעימה. הפרי הלך קצת אחורה לטובת מינרליות מרתקת ובפה התגלו מבנה נהדר, קליל יחסית, חמיצות טובה, טעמי הדרים רעננים וסיומת רכה. יין מהנה ולא מתלהם שפשוט קשה מאוד להפסיק לשתות.

     
בקבוק - יתיר ויונייה 2009בקבוק - יתיר ויונייה 2009
יתיר, ויונייה 2009
באף הוא הזכיר קצת את 2007, עם ריחות דבש ופירות כתומים בשלים. המגע שלו עם החך היה מרוכז ועשיר, הטעמים מתובלים והסיומת ארוכה, מרירה וחמוצה מעט. אם לא היינו טועמים את 2008 לפניו, יכול להיות שהיינו נהנים ממנו יותר.      

בקבוק - יתיר ויונייה 2010בקבוק - יתיר ויונייה 2010
יתיר, ויונייה 2010

ויונייה אופייני עם ריחות כתמתמים בשלים, טעמי פרי מאוזנים וחמיצות טובה, ובלי שום מאפיין ייחודי. אפשרי בהחלט, אבל במצבו הנוכחי הוא לא מצליח להציע יותר מדי התרגשות או עניין.

     
בקבוק - יתיר ויונייה 2011בקבוק - יתיר ויונייה 2011
יתיר, ויונייה 2011
השימוש בחביות עץ, שהחל בבציר 2011, הוסיף ליין רמה חדשה של מורכבות ועניין. יש לו ריחות מאופקים ומורכבים של פרי הדר, תבלינים ומינרלים, טעמים מאוזנים ורעננים וסיומת ארוכה ומהנה.      

יתיר ויונייה 2013יתיר ויונייה 2013
יתיר, ויונייה 2013

היין, שנעשה לאחר שנת הפסקה, היה פחות אופייני מקודמיו, עם ריחות טובים של פירות טרופיים, מבנה עגלגל, מרקם מוצק וסיומת מרירה מעט. הוא מאוד מהנה ומרענן כבר עכשיו, אבל אחרי שנחשפתי ליכולת ההתיישנות של הוויונייה מיתיר, אני חושב שכדאי לחכות אתו כמה שנים.