חברי מועצת סנהדרינק יצאו לסיור יקבים מרתק בהרי יהודה. אז כן, יין מעולה אנחנו כבר יודעים לעשות, עכשיו רק צריך לדאוג שכל העולם יידע מזה...
התחנה הראשונה באותו יום של ארוך של סיור יקבים היתה 'יקב מוני', שהסיפור שלו נשמע כמו תסריט לסרט על אדמה, שורשים, וחקלאות ועל החיים המשונים בפינה הזו של המזרח-התיכון. בני משפחת ערטול, מגדלי זיתים מהגליל, עברו לעמק שורק, מול בית-שמש, ונטעו בו, על אדמות ששייכות לפטריארך הלטיני מאות דונמים של זיתים, כרמים ועצי פרי. בשנת 2000, אחרי שהתמחו בגידול ענבים עבור 'יקב טפרברג' השכן, התחילו בני המשפחה לעשות יין ביקב שהקימו מתחת למנזר דיר רפעת, והמערות שנחצבו בגיר מתחת למנזר הפכו למרתפי יישון. אם הסרט שלנו לא היה מספיק מעורר מחלוקת עד עכשיו, תוסיפו לסיפור שמדובר ביקב כשר.
היינן הנוכחי של 'יקב מוני', ששון בן אהרון, שהחליף בשנת 2015 את היינן סם סורוקה, נחשב לאחד האנשים הוותיקים והמשפיעים בענף. בשלוש-עשרה שנותיו כיינן הראשי של 'יקב בנימינה' עברו תחת ידיו עשרות מיליוני בקבוקים, ואולי קצת יותר. כיום נראה שהוא מרגיש די נח הרחק מאור הזרקורים שלייננים ראשיים קשה להתחמק מהם.
ב'מוני' הוא אחראי על ייצור כארבע מאות אלף בקבוקי יין בשנה, כולם מכרמים שבבעלות היקב. הזנים האדומים האופטימליים לאזור, הוא אומר, הם אלה שאוהבים חום: פטיט סירה ומלבק, למשל. קברנה סוביניון קצת מתקשה. הקולומברד שאינו זקוק לתיקוני חומצה, והשרדונה, בעיקר זה שגדל באדמות גיריות, יחסית, הם הכוכבים הלבנים של האזור.
אחרי שחיכו מספיק שנים לתמיכה שלא הגיעה, החליטו אנשי ארבעת היקבים, להתאחד למאמץ משותף, כדי להציג את היינות שלהם בחו"ל. בטעימה שהם ארגנו לאחרונה בלונדון, השתתפו מבקרי יין כמו ג'נסיס רובינסון ואוז קלארק, אנשים שיקבים מכל העולם מחכים אצלם בתור, והתגובות, כך מספרים, היו מתעניינות ונלהבות. אנשים שמקימים יקבים מצליחים בעצמם, יכולים, ככל הנראה, גם למכור את היינות שלהם בחו"ל לגמרי בעצמם, ואם אף אחד לא יעמוד בדרכם, כולם ירוויחו מזה.
הבדלים דקים, אך משמעותיים, יכולנו למצוא גם בין 'שורש 2012' הבשרני ומלא החיים, לבין 'שורש 2013', המדויק והמבושם, ובין היין העשבוני והמורכב מבציר 2011 לאחיו מבציר 2008 שהתגלה כאנרגטי מאוד. ברגע האחרון שלף ערן גם קצת 'שורש לבן 2016' לפני ביקבוק. היין ששפע ריחות של אגסים אירופאיים שמנמנים, הדרים ופירות טרופיים, היה חמצמץ, מאוזן וטעים שאי-אפשר להאמין, והכין אותנו לתחנה האחרונה בסיור היקבים של אותו יום ולחבר נוסף בקוורטט: 'יקב ספרה'.
פחות משנה עברה מאז עבר היקב למבנה החדש והלבן שלו במושב גבעת ישעיהו. היקב שמשיק בימים האלה את יינות 2016, מייצר כיום כעשרים אלף בקבוקים בשנה משלושים טון ענבים.
ככה זה כשסוחטים בעדינות. חוץ מהסוביניון בלאן שגדל בכפר שמאי, כל הכרמים שלו נמצאים בקרבת מקום.
ה'סוביניון בלאן 2016' מסדרת White Concept היה הראשון שטעמנו. יין בהיר, טיפה ירקרק בקצוות עם ריחות של פירות טרופיים, הדרים, מינרלים ומעט פרי כתום, מבנה עגלגל, מרקם חלקלק וטעמים מאוזנים וטהורים להפליא.
'ריזלינג 2016' עטף אותנו בריחות וטעמים של לימונים, עשבי תיבול, פרחים ומינרלים ו'White Signature 2015', שנעשה ממאה אחוז שרדונה, היה הוכחה נוספת לפוטנציאל של שנת הבציר הלא שגרתית. יין מורכב וחכם ויחד עם זאת נגיש להפליא. סיימנו עם 'ריזלינג 2015', מינרלי, חומצי ומורכב כמו שאפשר לצפות מריזלינג ממש טוב, ודי מפתיע לקבל מריזלינג מזרח-תיכוני. אז וויסקי כמו 'בלק בוש' כנראה לא נצליח לזקק כאן, אבל יין מעולה אנחנו כבר יודעים לעשות. תנו לרביעייה מהרי יהודה עוד קצת זמן, וכל העולם יידע מזה.
התרעות פיקוד העורף