רגע לפני שאתם שוב מתפדחים בניסיון לחלוץ פקק מבקבוק עקשן סביב שולחן החג, תחשבו על אלה שפעם נאלצו להילחם בבקבוקי יין שנחתמו בחום, בזכוכית, בשעווה ובעוד זוועות שכאלה...

השעם, החומר שממנו עשוי הפקק הקלאסי, מגיע לבקבוק מקליפת עץ בשם אלון השעם, בזכות זה שהוא גמיש ולא חדיר לנוזלים. בקטע של איכות הסביבה, השעם מנצח את המתחרים הצעירים והמודרניים שלו – מתכת וחומרים סינתטיים כסיליקון – כי הוא חומר טבעי ואפילו מתחדש: קליפת העץ משתקמת וצומחת מחדש אחרי הקילוף. מה שכן, זה לוקח שנים, ועושה את השעם לא הכי זמין.

אם לא אכלנו לכם מספיק את הראש על יין עד היום. אז עכשיו תשמעו משהו על פקקים... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)
אם לא אכלנו לכם מספיק את הראש על יין עד היום. אז עכשיו תשמעו משהו על פקקים... (צילומים: יח"צ, freeimages.com)
אם לא אכלנו לכם מספיק את הראש על יין עד היום. אז קבלו משהו על פקקים... (צילומים: freeimages.com)

השעם הוא גם לא החומר הכי יציב. כששעם מתייבש הוא מתכווץ ומאפשר חדירה של אוויר (וחמצן) לבקבוק, דבר שבכמות מסוימת ומעלה יכול להרוס את היין. לכן מאחסנים בקבוקי יין בפקקי שעם כשהם שוכבים. במצב שכיבה יישאר השעם רטוב כל הזמן ולא יעשה את הקטע המחמצן והמבאס שלו.

רגע, עוד לא סיימנו ללכלך על השעם הישן והטוב. פעילות של חיידקים בתוככי השעם מייצרת לפעמים מין פטריה שמשאירה ביין ריח לוואי של טחב או עובש. זה קורה בפחות מחמישה אחוזים של היינות, וזה לא סוף העולם, אבל בעולם שבו לארומה יש חלק כל-כך חשוב, זה לפעמים כן סוף העולם.

שעם
שעם

על רקע החסרונות האלה של השעם, מתפתח יותר ויותר בשנים האחרונות שוק של פתרונות סגירה אלטרנטיביים לבקבוקי היין. ו"מתפתח" זה אומר שכשליש מהיינות שמבוקבקים כיום כבר לא עושים את זה בשעם. העניין תופס בעיקר ביינות שמיועדים לשתייה בעודם צעירים (עד שלוש שנים מיום הולדתם, נגיד), אבל לא רק.

אז מה החלופות? קודם כל, פקקי הברגה ממתכת. כמו אלה שאנחנו מכירים מהוודקה, לדוגמה. המגמה ביין התחילה באוסטרליה ובניו זילנד ומתברגת מהר למעלה. זה פיתרון נח, קל לפתיחה וקל לסגירה חוזרת, ולא סובל מנטייה לכיווצים שמאיימים בחדירת אוויר.

הקטע הוא שדווקא היתרון הזה עלול להוות בעיה. חדירה מזערית של חמצן נחשבת רצויה בכל זאת, ופקקי ההברגה אוטמים את הבקבוק בצורה די הרמטית. עדיין לא ידוע מספיק איך יתיישן יין בבקבוק בלי חמצון בכלל, אבל תסמכו על הפסיכים של עולם היין שהם יחקרו את העניין ויפתחו פתרונות טכנולוגיים לחסימה אידיאלית.

יאללה, תנו גז

כוכבים עולים נוספים הם הפקקים הסינתטיים, שמיוצרים מסיליקון, או משבבים של חומרים מלאכותיים אחרים שנדחסו יחד. אבל הם קשים יחסית לשליפה, עד כדי כך שהם מחרבשים את הפותחן, לפעמים, ולהחזרה (לסגירת הבקבוק) הם עוד יותר קשים בגלל הגמישות שמשיבה אותם מיד למצבם המקורי.

יש גם יצור שנקרא פקק 'דיאם'. הוא עשוי משבבי שעם שחוברו להם יחדיו, וגם מתוספת גז, איכשהו, וכל העסק עובר איזו שטיפה בגז, ובקיצור - מסובך לאללה. התוצאה היא פקק שעם שלא אמור להתייבש, להתכווץ ולהכניס אוויר גם כשהבקבוק לא שוכב והפקק לא נרטב.

פקק שעם צעיר יחסית, שמתיימר לתבוע את עלבונם של אחיו ולהחזיר לידיהם חלק מהשטח שכבשו המתברגים, נולד בפורטוגל בשם HELIX ליצרנית השעם הגדולה בעולם, חברת אמורים. הבחור הזה עשוי משעם מעובד, הוא מחורץ באלכסון וחלקו העליון רחב ובולט החוצה מצוואר הבקבוק, וככה אפשר לשלוף אותו בסיבוב ידני, בלי פותחן. הבקבוק שלו מחורץ בכיוון הפוך, מה שאמור להגדיל את החיכוך ולהקטין אפשרות של חדירת אוויר. בשבוע הבא: תולדות הלשונית של פחית הבירה. סתם, נו...