שמתם לב שבשנים האחרונות צצים אצלנו יותר ויותר זנים ייחודים שמתגנבים לכם לתוך הבקבוקים? אתם צודקים. הנה כמה יינות שממש כדאי לשים לב אליהם...

בהתחלה רצינו קברנה ושרדונה, כדי להיות כמו כולם. להרגיש שאנחנו לא נופלים מצרפת, מקליפורניה, מצ'ילה. אחר-כך התחילה הפריחה הים-תיכונית, כשהבנו איפה אנחנו בעצם נמצאים; סירה, גרנאש, מורבדר, קריניאן ושאר זנים שהיוו אופוזיציה מרעננת לקברנה-מרלו-שרדונה-סוביניון ששלטו בתעשייה. היום הרחקנו לכת, והדיבור החם בתעשייה הוא בכלל גילוי מחדש של הזנים המקומיים האותנטיים - מה שגדל כאן פרא מאות שנים, ו(כנראה) גדל רק כאן.

הדיבור החם בתעשייה הוא בכלל גילוי מחדש של זנים מקומיים שגדלו כאן פרא... (צילום: יח"צ, יעקב הניג)הדיבור החם בתעשייה הוא בכלל גילוי מחדש של זנים מקומיים שגדלו כאן פרא... (צילום: יח"צ, יעקב הניג)
הדיבור החם בתעשייה הוא בכלל גילוי מחדש של הזנים המקומיים שגדלו כאן פרא... (צילום: יח"צ, יעקב הניג)

לכשייכתבו דברי ימיה של התעשייה המקומית, למיני המהפכה הים-תיכונית יהיה בוודאי מקום חשוב. נדמה לי ששני המהלכים המרכזיים ביותר היו של יקב 'ויתקין' שהיה הראשון להציג קריניאן זני ואיכותי (להוציא את ההבלחה החד-פעמית של יקב 'מרגלית' מבציר 1999), ובכלל להתעמק בכל מה שהוא לא מיינסטרימי תוך דגש על זנים ים-תיכוניים, ויקב 'רקנאטי' שהחליט לשים את הזנים הים-תיכוניים בפרונט (לפחות בתור אסטרטגיה שיווקית, גם אם מבחינת הייצור הקברנה הוא עדיין המלך...), כולל הופעת בכורה מקומית של המרסלאן (הכלאה של קברנה וגרנאש) כשחקן סולו - דבר נדיר גם בעולם.

זנים מקומיים בפרונט

היו גם את יקבי 'סגל', עם אבי פלדשטיין שהתעקש לטעת את הארגמן - זן שהוא הכלאה ישראלית - בכרמים הטובים בגליל וייצר ממנו יינות לא רעים שהעלו על נס את המקומיות, 'שאטו גולן' עם סדרת 'גשם' (משחק מילים על GSM, בלנד הגרנאש-סירה-מורבדר המפורסם) שהוכיחה שהלקוחות במסעדות מוכנים לשלם על גרנאש וסירה לא פחות מאשר על קברנה. בוודאי היו עוד לא מעט יקבים שתרמו למהפכה, אבל נדמה לי שההשפעה של 'ויתקין' ו'רקנאטי' היא הגדולה מכולם, שינויים שהצליחו לסחוף אחריהם תעשייה שלמה.

הגל הבא, של הזנים 'האותנטיים' החל, מתחת לרדאר של רובנו, ביקב של מנזר 'כרמיזן' השוכן בבית לחם, עם זיהוי של זנים מקומיים הגדלים פרא באזור המנזר. משנה לשנה האיכות עולה, והמחירים נשארים כאלו המעניקים את אחת התמורות הטובות ביותר בארץ.

במקביל, במו"פ אריאל חוקר ד"ר שיבי דרורי (יקב 'גבעות') את הזנים המקומיים העתיקים כבר שנים רבות, מחקר שהתחיל בתקווה למצוא מספר קטן של זנים מקומיים, אך כיום כבר נמצאו בסביבות 150 זנים שונים (!). ובשנים האחרונות, לשמחתנו, אנחנו נתקלים עוד ועוד בזנים הייחודים האלו שמתגנבים לנו לבקבוקים, בין עוד שרדונה למרלו. הנה כמה יינות ששווה לשים לב אליהם.

כרמיזן, דבוקי 2015כרמיזן, דבוקי 2015
כרמיזן, דבוקי 2015

לבן דק, עם חמיצות מרעננת שעוטפת את הפרחוניות הארומטית של היין. ייחודי ונהדר, ושווה לשים לב גם לשאר יינות היקב: לחמדאני-ג'אנדלי, לבן פירותי פשוט ושובה לב, ולאדום, בלאדי המציע פרי דק ורענן, אמנם לא מאוד מורכב, אך מאוד 'שתי' ומענג.

מחיר: 49 ₪

פלדשטיין, דבוקי 2014פלדשטיין, דבוקי 2014
פלדשטיין, דבוקי 2014

פלדשטיין החליט לעטוף את הדבוקי במסגרת עץ, ולהעניק יותר נפח ומורכבות. אלכוהול נמוך, פרי טרופי באף (מלון!) לצד טיפונת של 'סרחוניות' נעימה המוסיפה חן. מעט מאוד בקבוקים יוצרו מהיין הזה וצריך להתאמץ לא מעט בשביל למצוא אחד, אבל המאמץ משתלם.

מחיר: 125 ₪

טפרברג, FAMITAGE 2016טפרברג, FAMITAGE 2016
טפרברג, FAMITAGE 2016

מבוסס ענבי דבוקי, לצד גוורצטרמינר, שכמו משלים ומעניק נופך פרחוני-פירותי נוסף לדבוקי, ומעט סוביניון בלאן שמרים את היין עם חמיצות מרעננת. לבן יבש, אך ארומטי, קצת חנפן שכזה, בצורה נעימה ומלטפת.

מחיר: 70 ₪

רקנאטי, מראווי 2015רקנאטי, מראווי 2015
רקנאטי, מראווי 2015

ה'מראווי' (שם נוסף של 'חמדאני') הראשון של 'רקנאטי' יצא מבציר 2014, והיה יופי של יין, אבל מהבציר השני כבר הורגשה קפיצה גדולה באיכות. הענבים תססו והתיישנו בחביות ישנות על השמרים, מה שעזר להעניק עוד נפח ויופי של טקסטורה. פרי הדר באף ובפה, לצד מינרליות מגניבה, ורמת אלכוהול נמוכה שהופכת את חווית השתייה לנעימה במיוחד. לא מזמן טעמתי זן אדום אותנטי, 'ביתוני' שמו, בטעימת חבית מבטיחה - הכי קרוב לפינו נואר, בשרני, דק ורענן שטעמתי בארץ - ואני בטוח שיש הפתעות נוספות בקנה של 'רקנאטי'. יש למה לחכות.

מחיר: 119 ₪