מועצת סנהדרינק התארחה ביקב החדש של משפחת בן זקן במושב 'יד השמונה'. הלוקיישן אמנם השתנה, אבל הייננות נותרה במיטבה...

הדרך ליקב 'קסטל' שברמת רזיאל, היתה תמיד מהאהובות עלי במיוחד. בעיקר כביש 395 המתפתל בין הרים ובין סלעים, שכאילו מכין את הנוסעים בו למעבר אל ממד אחר. ממד שבו האנשים והיין מדברים בשקט והזמן נמדד בשנות יישון. אהבתי גם את המבנה הצנוע והפונקציונלי בו נולדו כמה מהיינות הטובים ביותר בישראל. נדמה לי שאני לא היחיד...

היקב אמנם גדל הרבה בכמויות הייצור, אבל הייננות האופיינית נשארה אותו דבר... (צילומים: יח"צ, אלעד ברמי)היקב אמנם גדל הרבה בכמויות הייצור, אבל הייננות האופיינית נשארה אותו דבר... (צילומים: יח"צ, אלעד ברמי)
היקב גדל הרבה בכמויות, אבל הייננות האופיינית נשארה אותו דבר... (צילומים: יח"צ, אלעד ברמי, אופיר כהן)

תושבי רמת רזיאל התלהבו ממנו פחות, בגלל תנועת המשאיות והמולת העבודה בימי הבציר, ואולי גם בגלל הקושי לשמוח בהצלחתו של שכן. חוץ מזה, היקב המשפחתי שהוקם בסוף שנות התשעים, לא יכול היה להתפתח יותר במקומו הנוכחי, והציב בפני בני המשפחה והעובדים לא מעט בעיות תפעוליות. לפני כעשור, נפלה ההחלטה לצאת מרמת רזיאל, ולבנות יקב חדש. זה לא היה פשוט. בעיקר כי בני המשפחה התעקשו 'להישאר על ההר', ולא הסתפקו בשום אתר אחר.

"אזור תעשייה", אמר לנו אריאל בן זקן, מנכ"ל היקב, "זה לא הר". במהלך החיפושים התברר כי תושבי 'יד השמונה', מושב שהוקם בתחילת שנות השבעים על-ידי מתנדבים מפינלנד אוהבי ישראל, על ההר לא רחוק מנווה אילן, החליטו לפתוח את הקהילה הסגורה שהקימו לעסקים מבחוץ. המיקום נבחר וכל מה שנותר זה לתכנן ולבנות יקב שיתאים לאופי המשפחתי ולדרישות התפעוליות. "יקב נורמלי", על-פי ההגדרה של אריאל, "כמו שיש בכל מקום בעולם". בסופו של תהליך, בחודש יוני 2014 עלה היקב החדש על קרקע בת שלושה דונם, עם נוף להרי ירושלים, ובשנת 2015 כבר יוצרו בו שלוש מאות אלף בקבוקים.

יקב קסטל_צילום- אלעד ברמייקב קסטל_צילום- אלעד ברמי
אלי בן זקן, מדבר על היקב החדש כאל 'חלום רטוב'. מקום עבודה ויצירה שבו "כמו בחדר ניתוח", הוא יכול למצוא את הכלים הטובים ביותר, בהישג יד. כולל מערכת למיון אופטי של ענבים, מהסוג שאפשר למצוא ביקבים המתקדמים בעולם, מכלי בטון, כמו שאפשר למצוא כיום ביותר ויותר יקבים בישראל ועוד. "למרות שגדלנו הרבה בכמויות", הוא אומר, "הייננות נשארה אותו דבר". מכלי התסיסה נותרו באותו נפח כמו ביקב הקודם, הם רק משוכללים יותר ועל ראשיהם מותקנים מכלים קטנים, בעלי קיבולת של שלושה טון, שיאפשרו לאלי לטפל באופן פרטני בחלקות קטנות.

את מרתף החביות היפהפה, שהיה אחד מאתרי הצילום החביבים ביותר על המבקרים ביקב הקודם שברמת רזיאל, החליף אולם עצום, שהמרפסת המשקיפה אליו מאפשרת הכנסת אורחים ללא משגיח כשרות צמוד. המבנה המרשים שמעליו כולל, בנוסף למרפסת הרחבה ונוף ההרים שנשקף ממנה, מרכז מבקרים, חדר אוכל וחדר כושר לעובדים, ואפילו יחידת אירוח לאנשים חשובים מאוד.

רוזה 2015 קסטל - בקבוק - צלם אופיר כהןרוזה 2015 קסטל - בקבוק - צלם אופיר כהן
את אותו בוקר התחלנו עם 2015 Rose Du Castel, שנעשה כבר באתר החדש. ליין הבהיר שנעשה מענבי מרלו, מלבק וקברנה פרנק יש צבע בהיר, ריחות רעננים של פירות אדומים טריים ומבנה חד שנתמך בחמיצות טובה מאוד. יין שיכול להפוך כל בוקר להרבה יותר טוב. היין השני שטעמנו, La-Vie 2015 שייך לסדרת היינות הצעירים של היקב, שאמורה להביא אותו לקהלים חדשים. מדובר בבלנד חביב במיוחד לטעמי, של סוביניון בלאן, שרדונה וגוורצטרמינר, עם ריחות רעננים של פירות טרופיים והדרים, מרקם נעים וחמיצות טובה מאוד. יין קיץ טעים ומרענן שמשאיר את כובד הראש לאחיו הגדולים. קסטל C למשל.

השרדונה הקלאסי של קסטל נחשב תמיד לאחד היינות הטובים שנעשים בישראל, ובבציר 2015, אחד הבצירים המורכבים שידענו בשנים האחרונות, נעשה ממנו יין טוב מהרגיל. יש לו ריחות נהדרים של פרחים, פירות לבנים והדרים, עטופים בריחות אגוזים, חמאה ועץ קלוי. המרקם שלו שמנוני, המבנה מוצק והטעמים מאוזנים ואנרגטיים. שרדונה גדול שעתידו עוד לפניו. אחיו הבוגר C 2005, הראה, כמצופה, סימני גיל, אולם ריחות הדבש, הפירות הבשלים, עשבי התיבול, המינרלים, החמיצות הטובה, המבנה המרחף והסיומת המתובלת שאינה נגמרת, התגברו בקלות על החמצון הקל, התחברו לריח המרתפים, ויצרו חוויה מרשימה במיוחד.

פטי קסטל 2014- בקבוק - צלם אופיר כהןפטי קסטל 2014- בקבוק - צלם אופיר כהן
החלק האדום של הטעימה נפתח עם היין האדום מסדרת La-Vie, שנעשה בבציר 2015 מזני בורדו, בתוספת מעט סירה והתבגר חודשיים וחצי בחביות משומשות. במפגש שלו עם האף עולים ריחות של פירות טריים, עשבי תיבול, עשן ותבלינים, המבנה שלו קל, הטעמים עשירים בלי להכביד, החמיצות טובה והסיומת מהנה. אדום שאפשר ליהנות ממנו גם בקיץ.

פטי קסטל 2014, היין הראשון של קסטל ששהה במכלי בטון, הציג ריחות רעננים, קרירים והרמוניים של פירות, פרחים, תבלינים וקלייה. טעמי פרי מהנים, מבנה מוצק וחמיצות טובה שיכולים להעיד על כך שעתידו לפניו. פטי קסטל 2008 סיפק לנו הצצה לעתיד הזה, עם ריחות מפותחים מעט של פירות בשלים, עשבי תיבול, אדמה, שוקולד, עלים יבשים ואניס. בפה התברר שבכל מה שקשור לחמיצות ומבנה נראה כי יש לו עוד הרבה מקום להתפתח בעתיד.

גראן וין 2014 קסטל - בקבוק - צלם אופיר כהןגראן וין 2014 קסטל - בקבוק - צלם אופיר כהן
גראן וין 2014, יין הדגל של היקב, הפגין, בדומה לפטי קסטל מאותו בציר, קרירות מרעננת, עם ריחות פרי טרי, אדמה, עשבי תיבול וקלייה. טעמי השוקולד, הווניל והעץ הקלוי מורגשים היטב והסיומת עשבונית ומרוכזת. כרגע הוא צעיר מאוד, אבל הגראן וין 2006 הראה לנו לאן היין הזה יכול להגיע. ריחות הפרי היבש, הטבק, העור והפרחים היבשים לא הסתירו את השנים שעברו עליו מאז הבציר, אבל המבנה והחמיצות נותרו במקומם. גם גראן וין 2000 היה די רחוק מלאבד את זה, יין מורכב ומפותח שהצליח, למרות כל השנים, לשמור על רעננות.

את הדרך ליקב קסטל ב'רמת רזיאל' אהבתי מאוד. כנראה שאתגעגע אליה. מצד שני, אני סומך על היקב החדש, היינות שנעשים בו ובני משפחת בן זקן, שיצליחו להפוך את הדרך ל'יד השמונה' לנתיב מועדף עלי, ואולי גם עליכם.