חיליק גורפינקל טעם את היינות החדשים של יקב שורק מבית היוצר של היינן ניר שחם, האיש שעושה ליין בית-ספר...
במשך כל השנים, הארוכות כאמור, נדמה היה ששחם שם בצל את היינן שבו ונותן במה של כבוד למורה. אולי כך צריך היה. אחרי הכל, תלמידיו של המורה לא צריכים להרגיש שבית-הספר הוא בעצם חלטורה של היינן. אבל עבר זמן. הרבה זמן. מספיק זמן. ושחם, שמעיד על עצמו שהוא תלמיד נצחי, הרגיש שהוא מוכן. שהגיע הזמן.
הוא תמיד עשה גם את היין של עצמו, אבל עכשיו, כך הרגיש, הגיע הזמן למתג אותו כמו שצריך, שבמקרה שלו מדובר ב'סך-הכל' בתוויות ראויות, ויפות במיוחד אם יורשה לי, ובקצת יינות שנשלחים למבקרי יין. היקפי הייצור הם קטנים ממילא. וכך הגיע אלי הארגז הצנוע הזה. ומה שיצא ממנו היה קסם מושלם.
אף פעם, אודה ואתוודה, לא התרגשתי מהיינות של שחם. גם לא מאישיותו. חשבתי שהוא שחצן. אפילו לא היה לי הסבר רציני מדוע. היין ששתיתי לפני כמה ימים לא יכול לצאת מתחת ידיו של שחצן. כולו אומר צניעות. ולמידה. וטעם טוב. ודרך ארוכה שמן הסתם עוד תמשך.
אלו הם יינות שנראים כאילו עשו אותם בבית-ספר. ואני מתכוון למחמאה. במעבדה. ולכן הקברנה סוביניון המרתק שלו (שהוא היין ה'שגרתי' היחיד, לפחות מבחינת זני ענבים), מגיע מארבעה אזורי יין שונים, הבלנד ה'רוני' - גרנאש וסירה עם מעט פטיט סירה, מורבדר וקריניאן, מותסס יחדיו, הגראנש מותסס באשכולות שלמים והוא כפרי ומחוספס ונהדר, והמורבדר? המורבדר הוא 'סתם' אחלה יין.
כולם אחלה יינות. התסיסה המשותפת הוא מטובי היינות שטעמתי בארץ, לפחות לשיטתי - כלומר יין לא כבד, שמח, טעים להפליא, מלווה מושלם לאוכל ונורא מזכיר את יינות קוט דו רון האהובים עלי מאד.
נראה כאילו שחם משחק. לא פוחד לשחק. לומד. לא פוחד להודות, דרך היין אפילו, שהוא עדיין לומד. והוא תלמיד חכם. ואם הוא חצי חכם כמורה, כמו שהוא חכם כתלמיד ויינן, אז היום אני יודע להגיד שאני כמעט מצטער שלא המשכתי בלימודי היין שלי. אבל אולי עוד לא מאוחר.
התרעות פיקוד העורף