ניר קיפניס עם כמה בקבוקים ששווים את מחירם, והפעם: מר דה בורגון של יקב ז'וזף דרוהין

מר דה בורגון - בקבוקמר דה בורגון - בקבוק
מה שהגראפה לאיטלקים, הוא המר לצרפתים, משקאות מהסוג שנדמה לפעמים כי לא היו באים לעולם אלמלא הצורך שלנו להיפטר מהפסולת - אם על-ידי השלכה, הטמנה או, כמו במקרה דנן, זיקוק. אני לא אדם מאמין, אבל לו הייתי כזה, הייתי סבור בוודאי שזהו אחד מאותם הרגעים שבהם התערב האל הטוב במעשי האדם ועזר לו לייצר יש מאין. את יקב ז'וזף דרוהין מבורגון נדמה שאין צורך להציג, יינותיו נמכרים בהצלחה כבר שנים רבות בישראל (אני מחבב במיוחד את מה שהוא עושה בגזרת ה"שאבלי", אבל זה כמובן עניין של טעם). אם הגראפה היא בעיני סוג של נס, אז ה"מר" הבורגוני של דרוהין הוא "נס בתוך נס": האף מקבל מעט ריחות של אצטון, ההרגשה הראשונה היא מעט "קורקית". אבל אוי... אם הללו נשמעים לכם כפגמים, הרי שהפגמים הללו מתלכדים לכלל שלמות, וסליחה על הדימוי השוביניסטי (אבל נשים-קוראות מוזמנות להפוך אותו מבחינה מגדרית), אבל זה קצת כמו להביט במישהי ולציין ששום תכונה פיזית בולטת שלה לא ראויה לציון שהוא יותר מ-8, אבל אלוהים אדירים - כמה שהיא לוהטת... מר חוטינר, בעל האף והחיך הטובים משלי, טען שהוא מזהה אפילו רבדים שמזכירים קצת קפה, כמו קלואה או טיה-מריה. אלא שאני העדפתי לדבוק בדימוי הקודם, ובדימוי מעט מאתגר מבחינה מגדרית: פירקתי למר דה בורגון את הצורה... התענוג אגב, לא זול במיוחד: 360 שקלים יחליפו ידיים תמורת בקבוק אחד שכזה, אבל היי - מישהו יכול לחשוב בכלל על תמורה טובה יותר עבור פחות משקל ליום?