חתיכת היסטוריה: מה שהתחיל כבדיחה נגמר בטעימת רוחב מרגשת ומרתקת של יינות מרלו ירדן מתחילת שנות ה-90'

זה התחיל כבדיחה. דבי שיאון, מנהלת ההדרכה של יקב רמת-הגולן ישבה איתי לקפה של בוקר במסעדת טורקיז ואני התלוננתי שאין לי כוח לכל האדומים הכבדים, המרוכזים ועתירי האלכוהול שהתפתחו בארץ בשנים האחרונות...

היין בבקבוק המשיך להתפתח ולהשתנות ורבאק, 1990 זה 25 שנים אחורה... (צילומים: יקב רמת-הגולן)היין בבקבוק המשיך להתפתח ולהשתנות ורבאק, 1990 זה 25 שנים אחורה... (צילומים: יקב רמת-הגולן)
היין בבקבוק המשיך להתפתח ולהשתנות ורבאק, 1990 זה עשרים וחמש שנים אחורה... (צילומים: יקב רמת-הגולן) נכון, האקלים חם ונכון עוד יותר, שטיפוח הכרמים והרצון להגיע להבשלה פנולית מלאה ולמיצוי מקסימלי של הטעמים והארומה מהענבים, הביאו אותנו לסגנון יינות זה. רוב הייננים מתאמצים מאד בכדי להוריד מעט את העומס מן היינות מבלי לפגוע בשלמותם, ולעיתים עוזר בכך אדון בציר עצמו, ככל שיהיה קר ומתון יותר, כך תהיה הבשלת הענבים איטית יותר והדרגתית יותר. אז התיישבנו בטורקיז של בוקר, דבי הביאה אתה את הקברנה סוביניון מבציר2011, בציר קר כך אמרו כולם, ולי הוא עדיין היה כבד ומלא עוצמה. אויייייי פלטתי אנחת בוקר שלוותה בהנסי קטן, יש לי עוד כמה בקבוקים של ירדן מתחילת שנות ה-90', לא יודע אם הם חיים, אבל בטוח שהם דקים יותר ומעודנים יותר. כך לפחות אני זוכר. - "רוצה לבדוק", שאלה הגברת מימיני בחיוך? "בוא נעשה טעימה של יינות ירדן מרלו משנות ה-90' ונראה".- "כן", היתה התשובה, "מעניין מאד". בעברי, ניהלתי את יצוא היין של היקב ויצא לי לא פעם לטעום מיינות היקב לאורך השנים, ובחגיגות העשרים להקמת היקב טעמתי את כולם, אחורה עד בציר 1983. אבל אז תמיד התמקדנו בקברנה סוביניון, ואני כבר לא ביקב כעשר שנים והיין בבקבוק המשיך להתפתח ולהשתנות ורבאק, 1990 זה עשרים וחמש שנים אחורה... אז התכנסנו לנו בחנות 'דרך היין', חברי מועצת השתייה, די מתרגשים למען האמת, ואפילו חוטינר הראה סימני עליצות לא מוסברים. ואיזה מראה מרגש! על שולחן הטעימה עמדו שתי שורות של מרלו ירדן, מבציר 1990 ועד בציר 1999, בכדי שאם יהיה בקבוק פגום, יהיה לנו מחליף עבורו. יינות בעלי פוטנציאל התיישנות של 20 שנים ויותר אינם דבר של מה בכך, לא בישראל וגם לא בעולם. מעטים הם היינות שישתפרו לאחר זמן כה רב, וחלק ניכר מיינות העולם לא ישרוד יותר מאשר עשר שנים. היכולת להתיישן היא תוצר של גורמים רבים שמתחילים באזור גידול, טיפוח הכרם, הבציר עצמו, תהליך הייצור והיישון של היין ביקב, איכות הפקק ולבסוף - האחסנה ושמירת היין. גם הטוב והעמיד ביינות, לא ישרוד, אלא אם יישמר בקפדנות בתנאי טמפרטורה ולחות אופטימליים. אבל בכדי שנוכל לערוך טעימה מופלאה מעין זאת, לא מספיק יין אחד, דרוש יקב שישמור ספריה של כל הבצירים לאחור, בקפדנות ובאיכות שמירה לעילא. וכאן בלי ספק יקב רמת-הגולן הוא המנצח הגדול של הענף. אמנם ישנם כמה יקבים קטנים אשר שמרו ספריה שכזאת, אך פרט לרמת-הגולן, אין אף יקב גדול שעשה את זה. תבורכו אתם שם שומרי ספריית היין בקצרין...
אבל בכדי שנוכל לערוך טעימה מופלאה מעין זאת, דרוש יקב שישמור ספריה של כל הבצירים לאחור...אבל בכדי שנוכל לערוך טעימה מופלאה מעין זאת, דרוש יקב שישמור ספריה של כל הבצירים לאחור...
כדי שניתן יהיה לערוך טעימה מופלאה מעין זאת, דרוש יקב שישמור ספריה של כל הבצירים לאחור... פתחנו את היינות בעדינות שיא, מתפעלים מאיכות הפקקים של היינות מתחילת שנות התשעים. היסטוריה בבקבוק היתה לנו שם, תחילת סוף התשעים הם ממש תחילת דרכו של היקב, הבקבוק והתווית הראשוניים המשיכו עם היינות עד בציר 1995. בבציר 1996 עבר היק לבקבוק מודרני ולתווית חדשה, מן אופנה אמריקאית שהיתה באותה תקופה, פחות יפה לטעמי אך חשוב מזה, התאמת הפקק בבציר 1996 לא היתה מושלמת והיקב די גנז את היין. עכשיו גם הוא עמד מולנו במלוא מסתוריותו. שנות התשעים הן כור ההיתוך של יקב רמת-הגולן ותעשיית היין בארץ, בתוך עשור זה יצא לראשונה יין העל של היקב, הקצרין, הבציר הראשון יצא בשנת 1990, השני ב-1993 והשלישי ב-1996. כך שהיו לנו שלושה בצירי קצרין מבין היינות. בתחילת שנות התשעים תפס את מקומו יינן צעיר בראש היקב - ויקטור שונפלד שמו, האיש שעיצב את דמותו העכשווית של היין ביקב רמת-הגולן וממשיך בכך גם כיום. אמנם קצת פחות צעיר, אך עתיר ידע, ניסיון והיכרות עם רמת-הגולן ונפלאות כרמיה.
כרם אל רום צילום רינה נגילהכרם אל רום צילום רינה נגילה
בתחילת שנות התשעים החל פורח גל של יקבים קטנים. שניים מהם התבלטו כבר אז, יקב מרגלית ויקב קסטל, יקבי בוטיק קראו להם. אני מעולם לא אהבתי את המונח, יש יקב קטן ויש יקב גדול, וגודל היקב אינו מהווה איזו שהיא עובדה לגבי איכות היין המיוצר בו, יש קטנים מצוינים ויש קטנים מחורבנים. כך גם ביקבים הגדולים, ויקב רמת-הגולן התמקד מיום הקמתו בייצור יין איכותי. הופעתו של יקב רמת-הגולן באמצע שנות השמונים, בדיוק באמצע משבר יין עמוק כאן בארץ, גרמה לכל היקבים שפעלו כאן להשתנות. חלקם השתפרו מאד תוך עשור, חלקם קרסו, וחלקם נרכשו על-ידי בעלים חדשים שהשקיעו בהם המון בכדי להתמודד עם שוק היין החדש שניצב מולם. גם בתחום יבוא היין היו שנות התשעים שנות הפעילות הראשונית. הסכמי סחר הורידו את המכסים על יבוא יין, הפרדוקס הצרפתי שיגע את כולם והיה מחסור מתמיד ביין אדום בארץ. היבוא חשף בפני הקהל יינות חדשים, סגנונות חדשים וזנים שטרם הוכרו כאן, ואילץ את התעשייה הישראלית לאמץ את חלקם בכדי להישאר במרכז תשומת הלב של הצרכן. התלבטנו האם להתחיל את הטעימה מהבציר העתיק ביותר או בצעיר ביותר, בסוף היטה את הכף החשש (שהתבדה - חייבים לציין) שהיינות המבוגרים יותר לא יחזיקו עד שנגיע אליהם. התחלנו בבציר 1990, 25 שנות היסטוריה של יין בארץ, זהו אולי הבציר "שראה" יותר שינויים והתפתחויות בתחום היין בארץ, מכל יין אחר אחריו או לפניו.
כרם אל רום - דיאגו אופן 1 (6)כרם אל רום - דיאגו אופן 1 (6)
מבחינת היקב היה זה בציר מובחר - הקצרין הראשון יצא בו. לא היו לנו ציפיות שהוא יחיה, הבחור, והוא, בנינוחות רבה, הראה לנו אצבע משולשת. חי, בועט ומלא קסם. נכון, הוא כבר קשיש במונחי יין, אבל מי שציפה למצוא שלד בארון, טעה ובגדול. הוא הפליא בניחוחו, מעט פחות הרשים בטעמו, אבל הלו, בגילו? שאפו! עברנו לבקבוק הבא, בציר 1991, כעת כבר מלאים ציפיות, היה לו די קשה לעמוד שם, להערכתי הוא זה שהרגיש הכי זקן מכל יינות הטעימה. לא מת, אבל חסר את שמחת החיים שאפיינה את קודמו, מבנהו אמנם נשאר מרשים וגאה, אבל מעבר לכך - נשאר רק מעט. מבציר 1992 כלל לא היו ציפיות, זה יין שנולד לבציר גשום בצורה יוצאת דופן וכבר בשנות חייו הראשונות אמרו שהוא ידעך מהר. והתוצאה - תשכחו מכל מה שחשבתם, יאיר גת אפילו אהב אותו יותר מכל שאר היינות. הוא היה דק, חד והפליא בניחוחו. נכון, הוא אולי הכי רחוק מהסגנון העכשווי של מרלו ירדן, אבל איזו הופעה הוא נתן. על בציר 1993 כבר היו מסקנות עוד לפני שטעמנו אותו - שוב בציר נפלא שממנו נגזר גם קצרין. בטעימות קודמות הוא היה חביב הייננים, אך אצלנו הוא התבלט קצת פחות ליתר בטחון פתחנו גם את הבקבוק השני - עדיין יין מרשים מאד, אבל הראה גיל קצת יותר מהציפיות.
כרם אל רום - דיאגו אופן 1 (5)כרם אל רום - דיאגו אופן 1 (5)
על בציר 1994 כתבו ביקב שהוא היה בציר לא קל ושהבציר נגמר יחסית מוקדם, אבל אנחנו די אהבנו אותו. הוא לא היה המרשים מבין היינות ובטח לא נכנס למישהו מהטועמים ישר ללב, אבל היה בו חוסר חנפנות מקסים, ומצאנו את עצמנו חוזרים אליו שוב ושוב. 1995 היתה אמורה להיות שנת בציר רגילה, קצת איטית ומאוחרת אבל לא קיצונית בשום אופן. אני זכרתי את היין מאד לטובה, לפני עשר שנים היה זה הבציר אתו הראינו לעולם איך מתיישנים יינות היקב, אבל הילד כבר בן 20 וזה לא צחוק. הוא שרד יפה, רבים מאתנו אהבו את השלמות שהיתה בו ואמרו שזה בהחלט יין שהיו שותים בשמחה כיום. החבר מבציר 1996 סבל ולא באשמתו. בציר אידיאלי, ללא דרמות, הבשלה איטית ומדורגת, אפילו קצרין נוסף יצא ביקב, ואופס - הבקבוק החדש גם נתן לו תחושה מעט פחות רשמית, אך בעיקר היו אלה הפקקים שלא ממש עשו את העבודה. כך נשכח לו יין נפלא. אהבנו אותו מאד. הבקבוק שלנו היה במצב נהדר, מלא פרי והוד והדר. 1997, הוא על הנייר בכיר יינות שנות התשעים, אך עדיין מספיק צעיר בכדי להיות בשיא יכולתו. כנראה שהיה זה הבציר הקר ביותר שנרשם ביקב, ומן העבר השני - זמן הבשלה מאד אחיד ובציר קצר יחסית. היין מרשים, מלא עוצמה ואופי, וכבר פוזל אל סגנון היין של שנות האלפיים - הפייבוריט של כמעט כלל הטועמים.
OLYMPUS DIGITAL CAMERAOLYMPUS DIGITAL CAMERA
1998, הוא ההיפך מקודמו. אחד הבצירים החמים ביותר אי-פעם, מאד דומה להבדלים בין בציר 2010 ובציר2011. היין כבד, מרוכז, בשל ומתקתק, מתפוצץ בארומת פרי משולבת במעט עץ, טבק ואדמה. כאן כבר אין צורך לדבר במושגים של זקנה אלא בהתבגרות מאד יפה ומרשימה. אולי בגלל הבציר היה זה היין שהזכיר לנו יותר מכל את היינות המיוצרים ביקב כיום. סיימנו בבציר 1999. גם הוא כמו קודמו. חום, חורף די יבש וטמפרטורות גבוהות הביאו לבציר מוקדם שנמתח ונמתח עד נובמבר. היין חי יפה, עשיר אך חסר את החן שהיה באחיו הצעירים. הוא התפרץ בהתחלה מלוא פריו וניחוחו וכולו אומר אני האח הצעיר. יין שאמנם אינו מתבלט מעל אחיו הזקנים, אך בלי שום ספק הוא הבחירה הנכונה עבור מי שרוצה לטעום את מנהרת הזמן הזו בלי לקחת סיכונים. היתה זו טעימה נפלאה וקסומה. הרגשנו כמו במנהרת זמן חסרת כוח כבידה. הרוב אהבו את בציר 1997 יותר מכל. מי יתננו עוד שכאלה טעימות. אבל מתברר שדווקא יש עוד כמה. היקב יזם יחד עם מספר חנויות יין טעימות של חלק מן היינות. מומלץ מאד. בנוסף, יימכרו היינות במספר חנויות ברחבי הארץ, ביניהן: 'אבי בן' בירושלים (סניף נחלת שבעה), חנויות 'ווין דיפו' וב'סיטונאות בנימינה'.

הטעימה הקרובה תתקיים ביום ד', 25.3, בשעה 20:30 ב"TASTING ROOM", קפלן 36, מתחם שרונה, תל-אביב. מספר המקומות מוגבל. טלפון: 03-533-3213.

  http://youtu.be/8meQZ5Znt2I