אחרי שכל אנשי הסנהדרינק ביקשו סליחה ומחילה, אבירם כץ שנרדם בשמירה נזכר שגם הוא צריך לבקש סליחה, מאהוב ליבו - היין, ולהודות סופסוף - שהוא פלצן רציני

אני רוצה לבקש סליחה מהיין. כן, מהיין. אני מרגיש שקצת נסחפתי השנה וזנחתי אתכם, ענבים יקרים שלי. פעם אמרתי שכל בירה שאני שותה רק עושה טוב לתעשיית היין, מתוך רצון לנער מעלי את תדמית הסומליה הפלצן שמתעסק כל היום עם בקבוקים שעולים מאות ואלפי שקלים. רציתי להראות שגם אני שותה בירה 'כמו כולם' (אולי אפילו יותר מרוב ה'כולם') וזה נראה היה לי כמו מעשה שיגרום לאנשים להבין שגם יין אפשר לשתות כך, בנונשלנטיות, ונדמה לי שהרבה יותר נעים להקשיב לסומליה ששתית איתו בירה והרמת איתו צ'ייסר, מאשר לנאד חנוט בחליפה המתפלפל בלשונו על עפיצות וגרגרי יער סגולים.

(צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר)
(צילום: ירון ברנר) שתיתי בירה ועוד בירה, וצ'ייסרים מכל הבא ליד, ומתוך כל הבדיחות והצחוקים מעדת ה"עזבו אותי מיין, הבו לי בירה! למי יש כוח לשבת ולטעום ולגרגר ולברבר" כבר כבר כמעט ושכחתי כמה אני אוהב יין, ולמה הגעתי לעסק הזה מלכתחילה. נסחפתי, אני מודה, לטיפוח התדמית הקיצונית של 'הסומליה ששותה וודקה', ואולי עשיתי קצת עוול לנקטר האלים האדום והלבן שאני כה אוהב. גם העזיבה שלי את מסעדת טוטו, שהייתה לי בית שני כמעט שלוש שנים, לא תרמה ליחסי עם היין, שכן פניתי להרפתקאות חדשות, מאתגרות ומלאות אלכוהול, אבל פתאום אני כבר לא שותה בורגון גראן קרו על בסיס יומיומי. וגם את זה הבנתי: נורא קל לאהוב יין כשכל הזמן יש לך בכוס את המיטב שיש לעולם להציע, במחירים שלעולם לא אוכל להרשות לעצמי לשלם. אז עכשיו אני מבקש ממך סליחה, יין. הייתה לנו שנה לא פשוטה. התעצבנתי עליך, ושנאתי וכעסתי, ולפעמים סתם התנהגתי כמו ילד מגודל שמתעקש לצעוק ולהלבין את פני חברו רק כדי להתחנף לחבורה של ה'מאגניבים'. אבל עמוק בלב תמיד אהבתי  אותך, יין. בחודשיים האחרונים שתיתי כמה יינות יוצאים מן הכלל (לא באמת חשבתם שהפסקתי לגמרי עם כל הגראן קרו והבקבוקים המטורללים, הא?) ששמטו לי את הלסת וליטפו לי את הלב, ושוב הבנתי שיין יודע להעניק לי חוויה שעם כל הכבוד - ויש הרבה כבוד - אין שום בירה או וודקה בעולם שיכולות בכלל להתקרב לזה. אז ביום כיפור שתיתי הרבה יין, טעים ונעים, ושתיתי אותו בכוסות יין כמו שצריך, בלי קרח וסודה, עירסלתי ורחרחתי וגרגרתי, עצמתי את העיניים והתענגתי על כל שלוק, כי הגיע הזמן להודות: אני פלצן בן פלצן, ואין דבר שאני אוהב יותר מיין.