מאדר סאקר: יקב 'דומיין כריסטיה'

צחי ימין הצליח להתגבר על האגורפוביה שלו כדי שיוכל להשתתף בטעימת יינות יקב 'דומיין כריסטיה' מאזור שאטונף דו-פאפ. כשמדובר באסקפיזם הוא לא מוותר...

תמיד הייתי סאקר של יינות שאטונף דו-פאפ. עדיין לא החלטתי אם זה בגלל השם הסקסי, או ההיסטוריה של האזור והרומן הארעי והמתוקשר עם האפיפיור. ואולי זה בעצם הסיפור המגניב עם האדמה המרושתת בחלוקי נחל שמנמנים שאוצרים את חום השמש במשך היום כדי לפלוט אותו בלילות צינה. בתכל'ס, גם החיבה העזה שלי לזני עמק הרון כמו סירה, גרנאש ומורבדר, בין היתר, היא זו שהביאה אותי לאגור בקבוקי שאטונף דו-פאפ במקרר. בקיצור, אני לא באמת יודע למה בדיוק זה ככה, אבל ברור לי שאני לא לבד.

לאחרונה השתתפתי בטעימה של יינות דומיין כריסטיה המשפחתי משאטונף דו-פאפ. הטעימה התקיימה במקום הכי מפחיד בתל-אביב - מרתף סניף דרך היין ברחוב החשמונאים. שלא תבינו אותי לא נכון, קומת המרתף שבוודאי מוכרת לחובבי יין רבים, היא דווקא גן-עדן בהיבט הזה.

כדי לסבר את האוזן, מדובר ביקב שעובד על 240 אלף בקבוקים בשנה - סדר גודל של יקב בינוני-גדול בארץ. את הטעימה העביר נציג היקב, באפטיסט גרניון, שהוא בעצם יינן בהכשרתו העובד בתור מנהל הייצוא. אה כן, הוא גם בנו של בעל הדומיין. ככה זה בעצם ביקב משפחתי. כששאלתי את באפטיסט מה ליקב כה קטן משאטונף דו-פאפ ולייצוא יין למדינות אזוטריות כמו ישראל, הוא הסביר את משנתו של היקב.

"שאטונף דו-פאפ הוא בסך-הכל מותג מבוקש בעולם, ובדומיין כריסטיה החליטו להתמקד בשווקים הגדולים כמו האמריקאי כדי לשמור על יציבות. לצד זאת, הם מעדיפים למכור לא מעט מהיין לשווקים קטנים כמו אוקראינה, מרוקו, באהמאס ו... ישראל. שווקים אלו צמאים ליינות שאטונף דו-פאפ, אך לרוב נמכרים בהם היצרנים הגדולים בלבד כמו 'שאטו דה בוקסטל' ו'וייה טלגרף'. הם מתומחרים בהתאם מחד, וקהלי היעד במדינות הללו מחפשים יינות חדשים ואחרים, מאידך".

לפי הקוריקולום הזה עובדים ביקב ומפיקים יין אלגנטי ועוצמתי בצורה המשקפת את האזור, אך באופן חף ממניירות וגדוש בצנעה. חרף העובדה שמותר לייצר את היין באזור שאטונף דו-פאפ מארבעה-עשר זנים שונים, רוב יינות היקב מתבססים על טהרת זן הגרנאש. היינות נחשבים לאורגניים וההתיישנות נעשית בחביות עץ גדולות ומשומשות בנפח 600 ליטר כדי לא להכביד ולתת לגרנאש להיות הכוכב הראשי על הבמה.

נכון להיום מייבאים דרך היין רק שלושה מתוך עשרה יינות שמייצר היקב, אם כי במהלך הטעימה נפתחו גם יתר היינות כדי לספק הצצה לרפרטואר המלא שעליו עמלים בדומיין כריסטיה. השם כריסטיה, אגב, מגיע מאחת הגבעות שעליה נטוע כרם גרנאש בן מאה שנה שממנו מופק יין שאטונף דו-פאפ הנושא, בצדק רב, את הכיתוב "וייה וינייה" (גפנים בוגרות) על התווית.

אמנם הוא לא משווק בישראל, אך זהו אחד הבקבוקים שאהבתי ביותר מכל הטעימה. יין שממחיש קצת יותר לעומק את יכולות היקב ואת חומר הגלם הנהדר. בלנד של 60% גרנאש מגפנים בנות 100 שנה, ו-40% מורבדר מגפנים בנות 50 שנה. אף מודרני עם "חייתיות" ו"בשרניות" כמו ששאטונף טוב צריך להיות. באף פירות שחורים, ליקריץ, פטריות ופלפל שחור. פה עוצמתי ועמוס פרי עם רמזים של חבית עץ. יין שעתידו עוד לפניו, אך משיל וחושף את רבדיו העמוקים כבר עכשיו וחותם יופי של טעימה. עכשיו רק נשאר לי להמתין בתור יפה למעלית שתחזיר אותי לחיים האמיתיים שמחוץ למרתף של דרך היין בחשמונאים.