הוא נולד לאם ידועה ולאב מסתורי (כמו הרבה צרפתים), יש לו כוח, צבע וטאנינים נושכים, ורק בשנים האחרונות למדו להפיק ממנו את המיטב בישראל. אז מי אתה בעצם, פטיט סירה? באמצע המאה השמונה עשרה גילה דר' פרנסואה דוריף, בוטניקאי וחוקר זנים שעסק בחיפוש זנים בעלי עמידות למזיקים ומחלות, זן ענבים חדש וקרא לו דוריף על שמו. דוריף ידע שאמו של הזן היא זן שכוח אל שנקרא פלורסאן, אולם, כמו אצל צרפתים רבים, לא היה לו מושג מי האבא. עם השנים הלך ונשכח הזן החדש משום שלא נמצא לו שימוש רב בארצו ומעשית הוא נכחד שם. בשנת 1884 יבא אותו לקליפורניה צ'ארלס מק'אייבר מיקב לינדה ויסטה, והעניק לו את השם "פטיט סירה" - ושם התחילו הצרות. במשך שנים היו כולם בטוחים שפטיט סירה הוא בעצם סירה, אך עם הזמן התברר כי מק'אייבר ייבא מספר זנים (לא רק את הדוריף) וכלל את כולם תחת השם פטיט סירה. במהלך כמאה שנים פעלה מערכת השיווק הקליפורנית להטמעת היינות כסירה, אך היין שנוצר מהם לא דמה לסירה - הנטיעות, גיל הגפנים ועודף ההשקיה (מזכיר לכם איזו מדינה באזור?) הפכו אותו למעין סוס עבודה שמוסיף הרבה צבע ונפח ליינות בסיסיים.

פטיט סירה ישראלי. היננים המקומיים מייצרים יינות מרשימיםפטיט סירה ישראלי. היננים המקומיים מייצרים יינות מרשימים
פטיט סירה ישראלי. היננים המקומיים מייצרים יינות מרשימים

כבר לא ממזר

בצרפת החלו מגדלים להשתמש בשם פטיט סירה (באיות שונה, מה שבכלל הוסיף לבלגן) עבור תת-זן של ענבי סירה בו היה הגרגר קטן במיוחד. כך נוצרה אי ודאות מוחלטת לגבי זהותם של שני הזנים, ולגבי השאלה האם פטיט סירה ודוריף אחד הם ומה הקשר שלהם לסירה. רק בשנת 1996 הוכיחו מדענים אמריקאיים כי סירה הוא אביו החוקי של הדוריף ובדיקות ה-DNA החזירו את המצב לקדמותו. בשנת 2002 דוריף הוגדר סופית כפטיט סירה ולהפך. כיום גדל הזן בעיקר בארצות הברית, כשמעל 90% מכלל שטח הכרמים שלו נמצא שם, עם כ-5% נוספים שגדלים באוסטרליה, וחמש מדינות נוספות אוחזות באחוזים האחרונים - מקסיקו, ישראל, צרפת, צ'ילה וספרד. אז מה יש בו בפטיט סירה הזה שמשך אליו את תשומת הלב האמריקאית? צבעו הכהה, כמעט שחור ואטום, מסתורי ואפל, והוא קנה לו קבוצת תומכים נלהבת בארצות הברית והסלוגן P.S I love you"" הוביל את קמפיין הזן בתחילת שנות האלפיים. עם זאת, באמריקה כמו באמריקה, הפופולריות הגדלה והולכת של אביו הביולוגי, הסירה, הביאה לצמצום שטחי הכרמים שלו ולזניחתו האיטית לטובת כלי השיווק הבכיר יותר. הפטיט סירה מאופיין במשרעת פרי כבדה, בעיקר שזיף, ופטל שחור בשל מאד, עם עומס טאניני רב וריכוז חומצה גבוה יחסית, דבר שהביא ייננים רבים לייצר ממנו יין הזקוק לזמן רב של יישון בטרם תבוא יכולתו המיטבית לידי ביטוי. עם זאת, התברר כי נטל זה על הפרי לא הביא למורכבות רבה יותר ולעיתים אף ההיפך מכך. כשהוא במיטבו, היינות שחורים כדיו, עמוסי פרי ומלאי עוצמה, אך פעמים רבות מאבד הוא את עומס הפרי והופך חלול.
פטיט סירה ישראלי. הנטיעות הראשונות היו באמצע שנות השבעיםפטיט סירה ישראלי. הנטיעות הראשונות היו באמצע שנות השבעים
פטיט סירה ישראלי. הנטיעות הראשונות היו באמצע שנות השבעים

ומה אצלנו?

הפטיט סירה החל את חייו כאן בשנות השבעים. נטיעה לא נכונה, גפנים צעירות מדי, השקיה מאסיבית שנועדה לשם לקבלת יבול רב וחוסר ביקוש ליינות איכות יקרים הביאו לתוצאה עלובה למדי ולמוניטין די מחורבן. הראשון שהתייחס אליו ברצינות היה יאיר מרגלית שטיפח כרם ותיק ומוזנח של פטיט סירה והכניס את יבולו המועט אל יין הספיישל רזרב שלו. התוצאה הייתה מרשימה עד מאד - הפטיט סירה נתן את כל מה שציפו ממנו, כוח, צבע וטאנינים נושכים. בשילוב הקברנה, התוצאה הייתה מרשימה עד מהממת. בתחילת שנות התשעים היה זה היין המרשים ביותר שיוצר בארץ. את המהלך העיקרי עבור הזן עשה אסף פז בתחילת שנות האלפיים. בהיותו יינן ביקבי כרמל, הוא הציל יבול יוצא מן הכלל של פטיט סירה, שכמו רבים וטובים באותה תקופה, פשוט נשפך אל בור הקליטה והעניק צבע ליינות בסיסיים. האדון פז הגן עליו בגופו והיין שייצר ממנו היה הראשון שמשך תשומת הלב אל הזן. במקביל ייצר הפז הקטן פטיט סירה משובח ביקב ויתקין המשפחתי, וכפי הנראה בעתיד הלא רחוק תוענק לו מדליית הצלת שמו של הפטיט סירה בישראל. בשנים האחרונות מייצרים ממנו כמה ייננים יינות מרשימים עד מאד, בעיקר ביקבים קטנים, אך לא רק, כשביניהם יקב ויתקין, סוסון ים, כרם מונטיפיורי הצעיר (שם הוא מהווה את היין המרשים ביותר במגוון היינות), יקב רקנאטי (שלראשונה השנה ניתק ממנו את הזינפנדל בצורה מוחלטת וייצר ממנו מפלצת יין עצומה ואדירה), ויקבי כרמל (שבמסגרת סדרה האזורית ייצרו ממנו את אחד מיינות הפטיט סירה האהובים עלי, שללא כל ספק נותן את התמורה הטובה ביותר עבור כסף ביינות מהזן הזה). חזק ואמץ מר פטיט סירה, תן לנו עוד מריכוזך וממתיקות פירותיך.