חיליק גורפינקל קפץ ליקב 'סוסון ים' לפגוש את זאב דוניה שלימד אותו לחשוב על יין כמו על בליינד דייט. וביין, כמו באהבה, בליינד דייט זה אולי מאתגר, אבל זה גם כיף גדול...

"ווייז זו קונספירציה!", כך מכריז מיד זאב דוניה כשאני מספר לו בגאווה ששוב מצאתי את דרכי אל היקב שלו ללא שימוש באפליקציה המפורסמת שהטלפון הנייד שלי 'שחרר' אותי מעריצותה לפני חודשים ארוכים אחרי שלא טרחתי לנקות מספיק תמונות וחמשירים מהזיכרון שלו ולהשאיר מקום גם לאפליקציה המועילה הזו. הגעתי ליקב סוסון ים למרות שבשום מקום, חוץ מאשר בכניסה ליישוב, לא היה אף שלט שמואיל בטובו לכוון אותך לעבר בר-גיורא. אני פוחד לשאול את זאב אם גם זו קונספירציה.

זאב דוניה: יין זה בליינד דייט. או לפחות צריך להיות כזה, וכמו באהבה, בליינד דייט זה מאתגר...(צלם: דורון עומר, יח"צ)זאב דוניה: יין זה בליינד דייט. או לפחות צריך להיות כזה, וכמו באהבה, בליינד דייט זה מאתגר...(צלם: דורון עומר, יח"צ)
ביין, כמו באהבה, בליינד דייט זה מאתגר. אבל זה גם כיף גדול... (צילומים: יותם שרון, דורון עומר, זאב דוניה)

"במקום להשקיע בכבישים, נותנים לנו ווייז", מתרצה דוניה ומסביר. "אבל ווייז זה פיתוח פרטי, אין לו שום קשר לממשלה, שהיא כידוע האחראית על הכבישים", אני מנסה להיות מעשי והגיוני. אבל את דוניה, חובב קונספירציות מושבע, זה ממש לא מעניין. כמו שלא מעניינים אותו המון דברים הגיוניים אחרים.

"ראית את הסרט 'נעורים', של פאולו סורנטינו?", שואל פתאום הקולנוען (לשעבר?). "כולם יגידו לך שזה חרא של סרט. השבוע ראיתי אותו פעם רביעית, רק בשביל להירגע קצת מהבלבול מוח של תערוכת סומלייה. אני רוצה למצוא את הכתובת של סורנטינו הבמאי ולשלוח לו מכתב תודה". כשאני מסכים אתו לגבי 'נעורים', הוא מחייך חיוך רחב של אושר שכמי שמצא את אחיו האובד. כאילו עכשיו קיבלתי אישור להמשיך בשיחה.

זאב דוניה נחשב כבר שנים רבות לילד הרע של תעשיית היין המקומית. או לפחות אחד מהם. יוצר היין העצמאי הזה, שכבר שנים רבות מסרב ללכת בתלם, קרי, לייצר קברנה סוביניון זני, או מרלו, או שרדונה. או לסדר את היקב שלו בצורה קצת יותר מאורגנת כדי לא לגלות אחר כך חביות ששכח לבקבק בזמן.

אולי זה רק הלב שמזדקן

זאב דוניהזאב דוניה
יכול להיות שהעוזר החדש שלו, היינן המוסמך דרור אנגלשטיין שלמד והשתלם באיטליה והצטרף לפני חודשיים ל"צוות" היקב (צוות המונה, כמובן, רק את דוניה עצמו ואת אורלי אשתו) יעשה קצת סדר בבלגאן. לא בטוח. לא בטוח גם שזה באמת נחוץ. אחרי הכל, סוד קסמו של דוניה, לטעמי לפחות, הוא בדיוק בבלגאן הזה. דוניה עצמו אינו מבין מדוע אנשים חושבים שהוא עוף מוזר. או לפחות עושה את עצמו לא מבין.

כשאני מנסה לתלות זאת בדמותו הציורית החמושה בכובע, שיער ארוך ופרוע, גם אם מקליש בקודקוד, ונטייה בלתי מתפשרת לומר את שעל ליבו, הוא אומר שכובע זה טוב כשחם, או קר, ושמה שהוא אומר לא אמור היה לגרום לו צרות. אחר-כך הוא מסכים להודות שהוא אכן מסתבך לפעמים כשהוא לא סותם בזמן את הפה.

"אתה יודע…", הוא מחייך וחוזר שוב לתערוכת היין שהסתיימה לא מכבר, "בסומלייה ממש התאמצתי לא לענות לכל מלצרית זבת חוטם שמסבירה לי שהיין שלי אנמי. אנמי! אתה יכול להסביר לי מה זה יין אנמי?". אני יכול, אבל מעדיף שלא. ובכל מקרה, אם יש יינן שאינו מסוגל כנראה ליצור יין אנמי, הרי זה דוניה. "נו, ושתקת?", אני שואל. "כן", הוא עונה. "אתה מתבגר זאב", אני מחייך. "אני משתדל", הוא עונה.

יקב סוסון יםיקב סוסון ים
פליני, גארסיה ולנון גם

ואכן, קל מאד לפטור את זאב במשיכת כתף או נפנוף יד כדמות ציורית ומקסימה, או אולי, רחמנא ליצלן, שולית וזניחה, בעולם היין שלנו. במיוחד אם אתה יינן קפדן שעושה יינות לפי הספר. ספר שדוניה אמנם קרא, גם אם לא בבית-ספר, אבל עושה רושם שהוא אינו מתרגש ממנו במיוחד. אבל את אלו ניתן לעשות רק עד שטועמים מיינותיו.

אנחנו שותים ביחד קצת 'קונואז', יין שדוניה השיק בתערוכה הנ"ל. זן הקונואז הצרפתי הוא כזה שכמעט אף אחד בעולם אינו משתמש בו ליצירת יין זני. אפילו בבלנדים קלאסיים, שהמפורסם שבהם הוא כמובן ה'שאטונף דו-פאפ', חלקו קטן מאד. חמישה אחוז בדרך-כלל, אם בכלל. אבל את דוניה, כרגיל, כל זה אינו מעניין. לכן כנראה הצליח ליצור יין מרתק ממשהו שאף אחד אחר לא היה חושב עליו. יין אדמתי, מחוספס, "מאובק" קמעה בטעמו הזוויתי, חומצי כמו שצריך, יין מרתק וטעים לאללה ובעיקר לא שגרתי.

למחרת, בבית, הוא מנגב מעצמו את האבק ומתגלה במלוא פרחוניותו המאופקת וחומציותו המרעננת. אפילו אשתי, זו שחושבת שיין צריך להיות, ובכן, נוזלי, וזמין, עוצרת פתאום ומתפעלת. גם ה'לנון' שלו, מבציר 2014, הוא יין כזה. לדוניה מסורת ארוכה של יינות ששמם הוא מחווה ליוצרי הקולנוע, הסופרים והמוסיקאים החביבים עליו. כך למשל תמצאו כאן את 'פליני' (ללא ספק היוצר הכי חשוב בעולמו של דוניה), 'גארסיה' (מארקס), 'קאמי' (אלבר), 'מונק' (אדוארד. או שמא תלוניוס?) ועוד.

בליינד דייט עם החוקית

זאב דוניהזאב דוניה
"יין זה בליינד דייט. או לפחות צריך להיות כזה", אומר דוניה אחרי שאני מתפייט קצת ותוהה (לא ממש תוהה אבל לא חשוב) האם בניגוד להרבה יקבים אחרים, אצלו אתה אף פעם לא יודע מה תגלה כשתפתח את הבקבוק. "וביין, כמו באהבה, בליינד דייט זה מאתגר. אבל זה גם כיף גדול. אם אתה מצליח לצאת לבליינד דייט גם עם אשת חיקך הנצחית, שיחקת אותה. לא ככה?", הוא שואל ואני מסכים מיד. וזה בדיוק ככה ביין שלו. אתה לא יודע מה תקבל. אלא מה? אף פעם עוד לא יצא לי לצאת לבליינד דייט עם אחד מיינותיו של דוניה ולא להתאהב.

הנה ה'לנון' הנ"ל, המורכב ברובו מזינפנדל, זן שאיני סובל בדרך-כלל. על אף שגם אצל דוניה הוא מתובלן כדבעי ודי מתוק, שום דבר בו אינו מעצבן או מתחנף. הבלנד המקורי שרקח כאן דוניה הוא ערבובו של הזינפנדל הדומיננטי והידידותי, עם קצת פטיט סירה וקצת מורוודר. הנה מה שכתב דוניה על היין באתר היקב: "הזינפנדל הוא שמלה פרחונית מתנופפת ברוח, הפטיט סירה הוא החגורה המצמידה אותה לגוף. והמורוודר? שרשרת הפנינים הטבעיות שעל הצוואר… האקזוטיקה בהתגלמותה. או שאוהבים, או שלא".

ואני אוהב. ועוד איך. גם את ה'המינגווי' - מה אמרתי לכם. נדמה לי שדוניה מחבב יוצרים גבריים משהו, שלא לומר מאצ'ואיסטים. זה בסדר, כמו שאמר פעם מאיר אריאל, עוד יוצר גברי ומאצ'ו ידוע שאני תוהה איך זה שדוניה לא הקדיש לו עדיין אף יין. ה'המינגווי' של דוניה הוא בלנד של הרבה דוריף, הלא הוא שמו הצרפתי המקורי של הפטיט סירה, עם מעט קברנה וסירה. ועכשיו, הווייז שנתלה על הקיר במערכה הראשונה, יורה.

עוד לא דיברנו על ג'יימס

יקב סוסון יםיקב סוסון ים
"לא מעניין אותי להגיע ממקום אחד לשני בדרך המהירה ביותר. אפילו אנשים עם חוש כיוון לא רע, שכחו לגמרי איך למצוא את דרכם מאז שהומצא הדבר הזה. אותי הרבה יותר מעניין לרדת מהדרך לכביש צדדי וללכת לאיבוד. להגיע למקומות חדשים. הדרך לא פחות מעניינת מהיעד. וככה גם ביין. ברור שאפשר לעשות יין 'כמו שכתוב בספר'. וגם יכול לצאת יין נהדר. ויוצאים. אותי זה לא מעניין. מעניינת אותי הדרך. התהליך. היצירה".

למחרת, כשאני חוזר לשארית הקונואז שבבקבוק, אני לגמרי רואה את הדרך של דוניה. והיא אכן יפה, ומפתיעה. ואחרת. והכי חשוב, מעניינת וטעימה. ועוד לא דיברנו על ה'ג'יימס', המוקדש לרוני ג'יימס המנוח, מייסדו של יקב 'צרעה'.

גם כאן לא הולך דוניה בתלם ויוצר יין לבן (היחידי שלו כמדומני) מענבי השנין בלאן שנעלמו כמעט לחלוטין מהנוף המקומי עד שהחליט לגאול אותם ולתת להם את הכבוד המגיע להם. ואפשר להמשיך כך לנצח. היקב הקטן והציורי על ההר מתפקע מאינסוף יינות ושנות בציר המחכים למבקר החרוץ שיטפס למעלה. והם אכן עושים זאת. דוניה תמיד כאן, כך נדמה לי. אני למשל, נתתי לו התראה של שעה.

על האיש ועל היין

לפני שאני חוזר הביתה, אומר לי פתאום דוניה: "לפעמים בלילה, כשאני לא נרדם, אני בא לכאן ויושב שעות מול החביות ומשדר להן. והן משדרות לי בחזרה. וזה מתבטא אחר-כך ביין. אל תשאל אותי איך, כי אני לא יודע, וגם אל תבקש ממני הוכחות, כי אין לי, כמובן. אבל אני בטוח בזה". וכשאני תוהה אם הוא בטוח שהוא רוצה שאכתוב את זה, אחרי כל השיחה הארוכה בה ניסה (?) לטעון שהוא בכלל לא עוף מוזר, הוא אומר שבטח.

ואתם יודעים מה, הוא צודק. אז הנה, כתבתי. ונשארתי בחיים. וגם הוא. וגם היין. ועכשיו רק נשאר לכם לבוא ולהיווכח בעצמכם. אתם יכולים כמובן לקפוץ לחנות היין הקרובה או להזמין כוס משלו באחת המסעדות בהן מגישים את יינותיו, אבל עשו לעצמכם טובה גדולה ובואו לבקר. כל-כך יפה עכשיו בחוץ, בחורף הקצר שלנו, ובפנים, בתוך היקב הקטן והרומנטי, יפה אפילו יותר. השיר שתשמעו עולה מן הכוסות, לפחות אם תקשיבו, לא יישכח מלבכם זמן רב.