הוא פחות מלא ורך ממרלו, פחות סקסי ואקזוטי מקרמנרה וייננים רבים טוענים שהוא בסך הכל גרסה  חיוורת של קברנה סוביניון, קבלו בבקשה את אביהם הגנטי - קברנה פרנק. וילדים, לא יפה לצחוק על אבא

קברנה פרנק הוא אחד העתיקים והחשובים בזני צרפת בכלל ובורדו בפרט, הוא אביהם הגנטי של הקברנה סוביניון ושל הקרמנרה, בצרפת הוא נפוץ בעיקר בעמק הלואר ובורדו והמוניטין שלו מגיע בעיקר מהיותו חלק בבלנד של אזור סנט אמיליון במזרח בורדו. כאשר חלקו במפורסם ביותר שבהם,  שאטו שבאל בלאן, הוא מעל שני שליש. הקברנה פרנק רגיש למוטציות ולכן היה כה פורה בזיווג עם זנים אחרים וכתוצאה מכך, מגוון הזנים שהתפתחו ממנו.
לא יפה לצחוק על אבא...לא יפה לצחוק על אבא...
לא יפה לצחוק על אבא... הסברה הרווחת בעבר הייתה שמקורו בבורדו וששמו העתיק ווידור הוא שיבוש שמו של איזור הג'רון אשר כונה בוטוריקה בעת העתיקה שמוזכר כבר בתקופה הרומית על ידי פליני הזקן. מחקרים חדשים מראים שמקורו כפי הנראה באיזור חבל הבאסקים או אירולגיי בדרום מערב צרפת וכפי הנראה הוא הגיע לבורדו ולצפון צרפת עם צלייני סנטיאגו די קומפוסטולה במהלך המאה ה-12. הציון ההיסטורי המרוחק ביותר שלו הוא מעמק הלואר, שם כונה ברטון, שם שניתן לו עקב הגעתו לצפון בדרך הים, מאזור ברטאני. כצפוי, הבורדולזים דוחים את ההסבר וטוענים שהזן התנחל בבורדו מאות שנים קודם ושלהגעתו לעמק הלואר אחראית הקרדינל רישלייה ששלח גפנים למנזר בורג'יי בתחילת המאה ה-17. השם ברטון, הם מסבירים, הוענק לו בשל שמו של אב המנזר אליו נשלחו הגפנים על ידי רישלייה. כזן ענבים בכרם, דומה הקברנה פרנק לצאצאו הסוביניוני בצורה כמעט מוחלטת. אני מודה שאיני מצליח להבדיל ביניהם גם כאשר חברי הייננים מצביעים על ההבדלים הקטנים, ובסופו של דבר הבשלתו המוקדמת בשבוע עד שבועיים, היא האינדיקציה העיקרית לעובדה שהוא מר פרנק ולא אדון סוביניון. תוסיפו לזה את הבשלתו השונה של הקברנה סוביניון באזורי גידול שונים ותבינו עד כמה הבלבול רב. לא רק אני מתקשה בהבדלה - במחוז פריולי באיטליה, שם מצוי אזור הגידול העיקרי שלו בארץ הספגטי, ייצרו במשך שנים קרמנרה תחת השם קברנה פרנק מבלי לדעת זאת. הקברנה פרנק הוא זן עמיד יחסית, מאופיין בהבשלה מוקדמת משל הקברנה סוביניון ולכן מצא את עצמו מתבלט באזורים בהם תקופת ההבשלה קצרה יותר. גרגר הפרי קטן מאד והוא כחול, שחור בצבעו וארומטי. היינות המיוצרים ממנו מאופיינים במרקם עדין יותר משל הקברנה סוביניון, חלק ומשיי, הוא ארומטי יותר ומזוהה בשני גווני ארומה מרכזיים, פרי אדום ובשל, בראשם, אוכמניות, קסיס ופטל, ומן העבר השני, ירקרקות מתובלת, שהיא נעימה ומעודנת כשהוא בהבשלה מוקפדת, אך יכולה להיות מרירה ונרגנת במקרים קיצוניים. בנוסף להם תמיד תהיה בו פרחוניות ועם יישונו יקבל גם גוונים של ליקוריץ, טבק, אגוזים, קוקוס, ופטריות. אזורי הגידול המרכזיים שלו בצרפת נמצאים בבורדו, שם נמצא אותו כחלק קטן של הבלנד במערב בורדו וכחלק משמעותי ממנו במזרח, בזכות הנצתו והבשלתו המוקדמת מזו של הקברנה סוביניון, שנתנה לו "תעודת ביטוח" הישרדותי כפי שמכנים זאת כורמי האזור. עם זאת, ההתחממות של השנים האחרונות  מאפשרת למרלו ולקברנה סוביניון להגיע להבשלה מיטבית וחלקו של הקברנה פרנק מצטמצם גם שם. הוא נפוץ בעיקר באיזור סנט אמיליון, היין המוכר בעל אחוז הקברנה פרנק הגדול ביותר שם, הוא לה פטיט שבאל, היין השני של שאטו שבאל בלאן, אשר מרכז בתוכו מעל 80% של קברנה פרנק. בפומרול השכנה בה בולט יותר המרלו, מייצר שאטו לפלר יין בו יש לא פחות מ-50% של קברנה פרנק, הפופולריות הגוברת שלו בעולם הביאה גם את המסורתיים ביקבי בורדו לייצר גימיקים. שאטו טרוט וייה מייצר מזה עשור כמות קטנה של יין מגפנים זקנות על טהרת הקברנה פרנק. בעמק הלואר הוא מהווה את שלד היינות האדומים של מרכז הלואר, שינון, סאמור שמפיני ובורגייי, וכן של הרוזה המגיע מאנז'ו. הוא נפוץ כחלק מרכזי גם ביינות דרום מערב צרפת, כגון ברג'רק, מדיראן, אירולגיי וטורסאן. כיום נטוע הקברנה פרנק כמעט בכל אזורי היין בעולם, ממולדתו במערב צרפת ועד סין וקזחסטן במזרח. צרפת מהווה מעל  50% משטח הכרמים שלו בעולם, ארצות הברית 25% ואיטליה 10%, באיטליה הוא נפוץ בעיקר בצפון מזרח המדינה, בספרד בעיקר בחבל לה מאנשה וקטלוניה, והונגריה גם היא נטועה בשטח מרשים של קברנה פרנק, בארצות העולם החדש הוא נפוץ בקליפורניה וושינגטון, שם בדומה לקנדה, הוא אפילו מקבל עדיפות על פני המרלו בזכות תקופת ההבשלה הקצרה. הקנדים גם נוהגים להכין ממנו יין קרח בסגנון הגרמני. בדרום אמריקה ניתן למצוא אותו בארגנטינה וברזיל ודרום אפריקה הוא זניח ומהווה רק זן משלים ביינות המיוצרים בסגנון בורדו. בשנים האחרונות הוא פונה גם למזרח התיכון, ליוון, קפריסין וישראל. כאן בארץ, דעתם של המגדלים והייננים עליו חצויה, חלקם רואים בו את האור שבקצה במנהרה וחלקם אח חיוור ומיותר של הקברנה סוביניון. חלקם ובראשם יקב מרגלית וויתקין, רואים בו את כל מה שאין בקברנה סוביניון - רבגוניות ותחכום רב, יין בעל אלף פנים, והם משקיעים בו המון מזמנם ומרצם. הם התאהבו בו בסוף שנות התשעים וסחפו איתם את כל מי שיכלו. האבולוציה שלו אכן הייתה מרשימה והביטוי שנתנו לו אסף ויאיר מצא חן מאד בעיני, בציר 2011 של מרגלית הוא עבורי היצירה המפוארת והקסומה ביותר שטעמתי בארץ מזן זה, ויש לי תחושה שגם היין האהוב עלי ביותר אי פעם שייצר היקב. לעומתם חצי היקר (אורי חץ משאטו גולן) ראה בו גרסה אנמית וחסרת יחוד של הקברנה סוביניון, והחליט להפסיק לייצר אותו. לפני כמה שנים כאשר הגעתי עם מיכל שלי לביקור אצל אורי, כאשר עוד היה קברנה פרנק בחביות, והיא כבת גאה למשפחת פרנק, התעניינה רק בקברנה פרנק.  אורי מזג סוביניון והיא ביקשה קברנה פרנק, אורי, נתן לטעום גרנאש והיא שאלה אם אפשר קברנה פרנק, אורי התגאה בסירה והיא כמעט בדמעות נעלבה שהוא לא מציע לה קברנה פרנק. היא חשבה שהוא מסתיר ממנה את פאר יצירתו והוא בסך הכל לא רצה יותר לייצר קברנה פרנק. הקברנה פרנק הגיע לארץ בתחילת שנות השמונים וניטע בכרמי יקב רמת הגולן, אך שילוב לא מלבב בין חוסר התאמה מיטבי לנקודת הגידול ווירוסים שגרמו לכרם להתנהג ולהבשיל בצורה בעייתית, הפכו אתו לזן זניח עבור היקב. היין הזני הרציני הראשון שיוצר ממנו בארץ ישראל היה הקברנה פרנק 2001 של יקב מרגלית, ועשור לאחר מכן כבר יוצרו בארץ יותר מעשרה יינות זניים או כאלה בהם הקברנה פרנק דומיננטי ובולט. אך במקביל ייצרו יקבים קטנים ואיכותיים יין אשר הפך את הקברנה פרנק לסקסי, מעניין, מרענן ומסקרן עבור שוחרי היין בארץ, כמו ויתקין, אמפורה ופלטר, טוליפ, גוש עציון פסגות ואלונה. שטרן ובר מאור. אך לא רק הקטנים הבינו את הפוטנציאל הגלום בו, חלק מהיקבים הגדולים נגעו בו בצורה מעניינת שהביאה נופך חדש ליצירתם ודרכו פתחה להם דרך נוספת אל חיכנו. רקנאטי (שבינתיים כבר נטשו אותו ומכוונים את מיתוגם לזנים ים תיכוניים), יקבי כרמל שעושים איתו עבודה נהדרת, איכות יין מעולה ותמורה למחיר מהטובות שאפשר למצוא בארץ. גם בסדרה האיזורית וכעת גם בכרמל ויניארד'ס (יין טוב מאד, אבל שם קצת טיפשי למי שמחזיק יותר מחצי שטח הכרמים בארץ, לא?). טפרברג שהרשים אותי עד מאד עם הקברנה פרנק לימיטד אדישן, ומהווה עבורם נקודת ציון משמעותית מאד, הייתי אומר אפילו מהפכנית בתפיסה של היקב המשפחתי הוותיק שהפך בשנים האחרונות לאחד הדינמיים והמסקרנים ביותר בתעשיית היין הישראלית.