זיו לנצ'נר פגש את אלכס הרוני, מנכ"ל ובעלים של יקב דלתון, לשיחה בארבע עיניים על מסע אישי מלונדון ועד דלתון, ועל ענבים במקום יהלומים...
כשאלכס הרוני, יהודי לונדוני בן 24, הגיע לישראל בתחילת שנות ה-90, זה היה כדי ללמוד עברית, בכיף שלו. הוא גדל בארצות-הברית, בדרום-אפריקה, בבלגיה ובעיקר באנגליה, במשפחה מסורתית שעשתה חיל בעסקי היהלומים ואבני החן. לא היו לו תוכניות להשתקע כאן – ולמה שיהיו – אבל כפי שקורה לעיתים ליהודים ציונים ומעט תמימים, הוא התאהב בשמש הנעימה ו"תצחק, גם בכך שאנשים כאן אומרים זה לזה 'שבת שלום' ו'חג שמח'. או, לפחות, אמרו"...
החמימות המטאורולוגית והאנושית חיבבה על הרוני את המקום והוא נשאר כאן, סיים לימודי תואר שני במנהל עסקים וחיפש את דרכו המקצועית. הניסיון לתקוע יתד בעסקיה הנוצצים של המשפחה לא היה לרוחו, ואביו, מתי, חש בכך והציע לו לחפש כיוון עסקי נוסף. בני המשפחה עלו לישראל בעקבות אלכס, והאב מצא עניין עקרוני באזור הצפון. "אני לא ידעתי כלום על כלום", מודה הרוני הבן, "אבל אבא שלי רצה להשקיע בגליל ואני ליוויתי אותו". השאיפה היתה חיפוש משהו שיהפוך לשגריר של אזור הגליל וימשוך אליו מבקרים, תושבים ואולי גם יזמים. אלא שה"משהו" הזה לא היה ברור ומוגדר.
ההרונים בדקו מסעדות ובתי-הארחה בסביבה, עד שנפלו על יקב 'דלתון' הקטן והצעיר, בבעלותו של חקלאי ממושב כרם בן זמרה, "שהיו לו ענבים ולא היה לו כסף". הם החליטו ללכת על הפרויקט, על אף שלא היה להם מושג ממשי בתעשיית היין ("שתינו בכלל וויסקי"). תשאלו איך אפשר לבצע צעד כזה, בתנאים כאלה, ולא לחשוש? התשובה פשוטה: אי-אפשר. "חששנו מכך שזו הרפתקה ומכך שנפסיד כסף. אבל אבא שלי עקשן מאוד, ומפוקס מאוד, והיו לו אמצעים לעשות את זה. מה עוד שההערכות שלנו עמדו בציפיות. לא היינו שלפנים".
"ראינו שאנחנו חייבים לשלוט בחומרי הגלם, והיום באמת 80 אחוז מהסחורה נמצא בידיים שלנו, וזה חשוב". הרוני, שמייחס את התובנה המשמעותית לייננית נעמה סורקין ומוקיר אותה על כך, מגלה שהכרמים הם המחלקה היקרה ביקב. המחלקה הזאת משתרעת על-פני מספר אזורים: בכרם בן זמרה, בספסופה, במרון וגם בגליל המערבי ובגליל התחתון. לא פחות מהכרמים, מתגאה הרוני במרכז המבקרים של היקב. "אנשים מגיעים אליו, לומדים על הגליל, לוקחים מוצר מהגליל הביתה ומספרים על החוויה שלהם בגליל – עם היין. אין שגריר טוב מזה". ישראל גלילי.
כיום, יקב דלתון נמצא בבעלותה המלאה של משפחת הרוני וגם בניהולה. בתחילה זה היה אחרת. אלכס עסק בתחומי היצוא והתדמית, אחיו ניהל את השיווק ומנכ"לים שכירים פעלו מעל. בשלב מסוים חזר האח לאנגליה, ואלכס הרוני הגיע למסקנה שעליו לבצע שינוי. "הבנתי שאם אני רוצה שדברים ייעשו בדרך שבה אני רוצה שייעשו, אני חייב לנהל אותם בעצמי". מאותו רגע, הוא גם המנכ"ל.
מעניין להיחשף גם להעדפותיו האישיות של אלכס הרוני. בתחום האלכוהול, כמובן. הדלתון האהוב עליו ביותר הוא השיראז, ממנו הוא "שותה המון". היינות הלא-דלתוניים שהוא מעדיף הם אלה של השכנים, 'הרי גליל', ובראשם יראון ("זה יין שאני קונה הביתה"), וגם יינות 'צרעה', שזוכים למחמאות מפיו. אבל עם כל הכבוד ליינות, של כל היקבים, כשהרוני מתרווח בביתו הוא שותה קודם כל וויסקי. סינגל מאלט. בונאהאבן 18 שנה, אם תהיתם מיהו הבן הנבחר. "יש לי ידע על וויסקי לא פחות מאשר על יין", הוא אומר, ואת זה, משום מה, אין לו שום צורך להסביר או לנמק.
התרעות פיקוד העורף