אלפי אנשים הגיעו היום אחר הצהריים לכיכר החטופים בתל אביב, כיכר שידעה ימים קשים, אולם הערב מדובר בימים של תקווה. האירוע היה רחוק מלהיות פרטי; הוא הפך למפגן של אחדות לאומית, כאשר מאות אנשים התקבצו בכיכר החטופים בתל אביב, הלב הפועם של המחאה למען השבת החטופים, לצפות ברגע המרגש בשידור ישיר.
מסך ענק בכיכר שידר את התמונות מרצועת עזה. התחושות במקום בלתי ניתנות לתיאור. קהל רב שנאספו ככל שהדקות עברו, קהל שכלל הורים, ילדים, צעירים ומבוגרים, הצטופף יחד בדמעות, חיבוקים ותחושת שחרור שהמתינה חודשים ארוכים מדי. ברגעים שמצבן הבריאותי טוב, נשמעו בכיכר קריאות שמחה וקריאות "יש!", שפילחו את האוויר. "זה רגע שחיכינו לו כל כך הרבה זמן," אמרה דניאלה, שהגיעה עם שני ילדיה הקטנים. "אני מרגישה שזה נותן לנו תקווה, אבל הדרך עוד ארוכה."
דני אלגרט אחיו של החטוף איציק אלגרט, אמר למעריב: ״ההרגשה היא טובה, וסוף סוף מגיעים, וסוף סוף התחיל תהליך ואיך אומרים יש אור בקצה המנהרה, אבל מצד שני יש מנהרה ובמנהרה הזאת יש עוד 93 חטופים, וצריך להביא אותם צריך לדאוג שהאור הזה בקצה המנהרה לא תהיה הרכבת שתדרוס לנו את הכל ולכן אנחנו מה שנקרא ביד אחד שמחים וביד השנייה דואגים ונלחם להיאבק עד הסוף כדי שהדבר הזה לא יתפספס. ביום כזה אני חייב להיות אופטימי, לא? נראה איך אני אקום מחר בבוקר ביום כזה אני אופטימי כי יש משפחות שנפגשות ומחבקות את היקירים שלהם ואנחנו רואים שבסופו של דבר, אמנם באיחור רב, אבל המאבק מביא את התוצאות אני מקווה שבאמת אין כאלה שאצלנו רוצים לטרפד את התוצאות האלה כל אלה שהצביעו נגד, אני מקווה שהם לא יטרפדו והם יבינו שזה הרצון שלנו. המסר שלי לדרג המדיני שהתעוררנו מאוחר, אבל עדיף מאוחר מאשר בכלל לא״.
פאני נחמני שלימדה את רומי הגיעה גם היא לכיכר החטופים: "לימדתי אותה בבית־ספר יסודי, אני כל שבת פה מתחילת המלחמה ורוצה שרומי וכל החטופים יחזרו כבר. אני לא דואגת יותר לגבי רומי אני יודעת שהיא בסדר, אני יודעת שהיא תחזור בשלום וצריך לאפשר לה להחלים ."
הכיכר, שהפכה לסמל של מאבק נחוש להשבת החטופים, התמלאה ברגשות סוערים. אנשים רבים בכו, חיבקו זה את זה, ורבים נעמדו עם שלטים שעליהם כתוב "עד שכולם יחזרו" וכן עם שלטים עם תמונות החטופים. כאשר הקריאו בקול את שמות כל 97 החטופים שעדיין נמצאים בשבי החמאס, החלו לשיר "עם ישראל חי", כאשר הקהל הרים את קולו, כאילו רוצה לחזק את ידי המשפחות שנותרו עדיין בחוסר ודאות.
בין האנשים שעמדו בכיכר הייתה גם מיכל, אמא לתאומים, שאמרה בעיניים נוצצות: "אני רק מחכה לראות את רומי, אמילי ודורון מגיעות ארצה, זו ההצלחה של כולנו. מה שמאחד אותנו זה לא המלחמה, אלא התקווה והיכולת שלנו להחזיר את מי ששלנו". שחר, סטודנט באוניברסיטת תל אביב, הוסיף: "אני עומד פה היום כי הבנתי שהחזרת החטופים היא לא רק עניין מוסרי – היא עניין של אחדות. תראו כמה אנשים נמצאים כאן, כמה שמחה מתפרצת ברגעים האלה. זה מה שיכול לרפא את הפצעים של החברה שלנו".
אבל לצד התקווה והשמחה, נשמעה גם ביקורת על הדרך הארוכה והמייגעת שהובילה לעסקה. נועה, תושבת תל אביב אמרה: "העסקה הזאת הייתה על השולחן כבר במאי. כמה חטופים מתו מאז בשבי? כמה חיילים נוספים נהרגו בעזה? הממשלה הייתה צריכה להבין כבר אז שמדובר במצב חירום. אם היו עושים את זה קודם, אולי היינו חוסכים כל כך הרבה כאב וסבל". דברים דומים נשמעו גם מפי עידו, תושב רמת גן: "המדינה הראתה שהיא מסוגלת, אבל למה זה היה צריך לקחת כל כך הרבה זמן? כמה משפחות איבדו את היקרים להן מאז? הלוואי שזו רק תחילת הדרך לשחרור כולם".
אופק קיסינג, תושב תל אביב שהגיע לצפות במשדר מהמסעדה בה רומי עבדה טרם נחטפה מספר: ״ראיתי את המשדר בבית ומאוד התרגשתי, בכיתי. מאז שרומי נחטפה, היא נכנסה לי ללב וכבשה אותי. ראיתי שחבריה יושבים במסעדה בה היא עבדה, לא רחוק מהבית שלי, ורציתי לבוא ולהיות יחד עם חברות שלה, לראות את המשדר - ולחוות יחד את ההתרגשות עם כל עם ישראל.
ילדה קטנה שעברה ראתה את הבלונים הצהובים ואת הכיסא עם התמונה של רומי, ושאלה אם זה יום ההולדת שלה - ואמא שלה אמרה שמתכוננים לחזרה של רומי לארץ מרצועת עזה. ההתרגשות ניכרת באוויר, כולם פה צופים מהטלפונים ומהלפטופים במשדר לשובן של 3 החטופות. תוך כדי, גם מחלחלת ההבנה שכל אחד מאיתנו, היה יכול להיות חטוף במקומם וזה מייצר עוד יותר הזדהות. אני מחכה ומצפה כל כך לחזרה של שאר החטופים והחטופות״.
רוני קדמי, מנהלת ׳קפה דיזינגוף׳ בו רומי גונן עבדה סיפרה ל-״מעריב״: ״המשמרת האחרונה של רומי בעבודה הייתה ביום חמישי בחול המועד סוכות, יומיים לפני שנחטפה. במהלך המשמרת והעבודה בכלל - תמיד הייתה עם החיוך שמאפיין אותה. מאז החטיפה שלה, חווינו תקופה מטלטלת, במיוחד לאור ההיכרות האישית איתה. לאורך כל התקופה, היינו בקשר עם אמא שלה, חלק מהעובדים מכירים אותה היטב והם חברים טובים שלה. הזכרנו אותה בכל מועד וחג שהיה, ציפינו לחזרתה. תלינו את התמונה שלה על דלת המסעדה - ועכשיו נוכל סוף סוף להסיר אותה. אנו כל כך מתרגשים מהעובדה שהיא חוזרת, התקופה בשבי בלתי נתפסת והיה נראה שהן כמעט ולא יחזרו. כעת, מקווים שיחזרו כל החטופים כדי שנוכל לחזור לחיים ולשגרה שלנו״.
איציק הורן, אביהם של איתן ויאיר החטופים בעזה, התייחס בראיון למעריב לעסקה והביע שמחה על שחרור הבנות, אולם אכזבה מהממשלה לגבי איתן, ונתן מסר לדרג המדיני לפעול לשחרור החטופים.
"ההרגשה עכשיו אחרי שחרור החטופים? אני יכול לענות לך בתור אבא של יאיר שנמצא ברשימה או בתור אבא של איתן שלא נמצא ברשימה? בתור אבא של יאיר בוודאי שאני שמח קודם כל כי הבנות יצאו ואני חושב שאין נפש בישראל שלא יכול להיות שמח, כשהבנות יצאו. אם הוא לא שמח אז ממש אין לו נשמה וזה פה לא עסק שכן בעד עסקה נגד עסקה כל אחד שאפשר ךנוציא אם זה ממשיך הלאה אז יאיר מתי שהוא גם יוצא. בתור אבא של איתן אני כועס אני מאוכזב מהממשלה ואני מפחד כי ההסכם הזו שאולי ביום השש עשרה יתחילו לשבת לראות מה כן קורה מה לא קורה לא מבטיח שנוציא אותם משם. אבל היום אני רוצה להתרכז בחצי הכוס המלאה ולשמוח ביחד עם כולם. אני 50% אופטימי והמסר שלי לדרג המדיני, יאללה תחשבו שהבנים שלכם שם תוציאו אותם כבר ולכל שמתנגד יש לי גם עיצה למר בן גביר, לסמוטריץ' ולכל ההזוייים האלה של הציונות הדתית. בבקשה תשלחו את הילדים שלכם לעזה ותוציאו את הילדים שלנו ובואו נראה אתכם מרימים יד נגד, מתנגדים. יש לנו שר בישראל שהוא מתגאה בזה שהוא טרפד עיסקאות, אז הנה הוא אחראי על זה שיש לנו חטופים שנרצחו. רק בגללם הדם שלהם בידיים של האלה שהתנגדו אבל אני מניח שמתי שהוא יהיה דין וחשבון גם איתם"
התרעות פיקוד העורף