קריית הפלדה, השם שהוענק למפעלי המתכת בקריית ים ובעכו, פעלה בישראל בין השנים 1984־2002 בשם "מפעלי פלדה מאוחדים בע"מ". ייצור פלדה דורש אנרגיה אדירה ויקרה, שלא הייתה בנמצא באותה תקופה. היה זה כמובן הרבה לפני גילוי מאגרי הגז במרץ 2009 ב"תמר 1", 90 ק"מ מערבית למפרץ חיפה, שם נכנסה בשנת 2000 חברת "מפעלי פלדה מאוחדים" להליכי פירוק.
הדבר לא חריג, שכן גם בחו"ל כל מדינה דואגת לייצור עצמי של מוצרים חיוניים, בייחוד בתחום הביטחוני. לדוגמה, באפריל השנה, לאחר חקיקה מהירה, נטלה ממשלת בריטניה לידיה את השליטה על מפעלי הפלדה במדינה, שהיו על סף פשיטת רגל, עם הפסד יומי של 700 אלף פאונד ליום.
ממשלת הוד מלכותו החליטה כי תעשייה כה חיונית אינה יכולה להיעלם, ולכן מוצדק להזרים את כספי משלם המיסים כדי להותיר את המפעל - המפסיד - על כנו. בריטניה אומרת כי ללא ההשתלטות הממשלתית הממלכה הייתה חשופה ללא מפעל לייצור פלדה מברזל גולמי - דבר נדיר במדינות מפותחות המבקשות ביטחון תעשייתי וכלכלי.
ישראל הפכה להצלחה כלכלית ומשקית מאז החליטה, עוד בתחילת שנות ה־90, להתרכז בייצור שבו יש לה יתרון יחסי, כדי להגדיל את התוצר שהיה מספיק גדול כדי לעמוד באתגרי הביטחון. מדינה המסתמכת על טקסטיל, תהליך אשפרה, פלסטיקה או פלדה, לא יכולה להפיק ערך מוסף אדיר להגדלת התוצר. כך נפתח המשק הישראלי בהדרגה ליבוא מתחרה של ביגוד, מזון, דטרגנטים ומוצרי תעשייה בסיסיים, מה שהוביל לסגירת מפעלים לא יעילים בישראל שלא יכלו להתחרות מול המחירים הבינלאומיים. ייצור פלדה בארץ הפך לעניין לא כדאי, ועדיף היה לקנות פלדה, גם לצרכים צבאיים ואחרי התמרה, מטורקיה. מדובר בעניין זול, איכותי, קרוב וזמין.
רכש פלדות מיוחדות, המיועדות בסופו של דבר לצרכים סופיים של דרישות הצבא, הגיע גם ממדינות מערב אירופה: גרמניה, צרפת ובריטניה. ישראל, שעברה מטמורפוזה בתוך דור אחד בלבד, התרכזה בייצור בתחום ההייטק, תרופות, מוצרי תעשייה מתקדמים בתחום הרפואי, מטוסים לצרכים מיוחדים, מערכות נשק מתקדמות ומתוחכמות, מערכות הגנה ויירוט צבאיות, מערכות סייבר מתקדמות וקו ייצור לחברות שהוקמו כסטארט־אפ או בהשקעה נמוכה יחסית - ונמכרו במיליארדי דולרים. נוצר ערך מוסף כביר בתעשיות הישראליות המתקדמות, מה שהביא בתוך שנים ספורות לכך שהתוצר לנפש בישראל גבוה היום יותר ממדינות המערב, בהן יפן, בריטניה, צרפת וגרמניה. כולן נשארו מאחור.
אבל אז הגיע 7 באוקטובר ועימו מלחמת חרבות ברזל, ולישראל התברר כי היא זקוקה להרבה ברזל ופלדה כדי להמשיך לתמוך במכונת המלחמה שלה. טורקיה כידוע הפסיקה כליל את היצוא לישראל. גם הגרמנים הטילו אמברגו - תחילה בשקט ובאופן סמוי ולאחר מכן באופן חרישי הרבה פחות - על יצוא פלדה לישראל. גם הצרפתים הקולניים, שכלכלתם קורסת ושרק השבוע ספגו הפחתת דירוג אשראי, וכמוהם גם הבריטים בראשות מפלגת הלייבור, החליטו למנוע יצוא פלדה חיונית לישראל בתקופה זו של המלחמה.
נכון שיש בידוד עולה של ישראל מצידה של מערב אירופה, אבל נזכור כי שר החוץ של ארה"ב, המעצמה הגדולה בעולם ללא ספק, הכניס רק השבוע פתק לחרכי הכותל המערבי, מלווה בראש הממשלה וברב הכותל. אין לזלזל בתמיכה הבלתי מסויגת של ארה"ב בישראל. נתניהו האיר מה שידוע לכל - שהכסף הקטארי וההגירה הבלתי פוסקת של מוסלמים לאירופה שינו את מפת דעת הקהל ביבשת. זה מכניס אותנו ל"סוג של בידוד", כדברי נתניהו.
אם כך, מדוע הממשלה המתינה שנתיים עד שהחליטה להשקיע כסף בתחום ההסברה רק ברשתות החברתיות? ראש הממשלה אומר כי ישראל תצטרך להיערך למציאות חדשה של בידוד בסחר, אף שהוא דוגל בשוק חופשי. חייבים לייצר בעצמנו כל הנחוץ לביטחון הלאומי ובמיוחד לתעשיית הנשק - הכוונה לתעשייה בסיסית של פלדה וברזל.
בלהט דבריו אמר נתניהו כי ישראל הפכה למקום השני בעולם בהשקעות זרות במחקר ופיתוח אחרי ארה"ב, גם בזמן המלחמה. למעשה, נושא המו"פ נבחן בזירה הבינלאומית ביחס של השקעות המגזר העסקי במו"פ ביחס לתוצר. מבחינה זו ישראל במקום הראשון, כשהיא משאירה אבק לאלה שמאחוריה.
ההוצאות למו"פ במגזר העסקי בשנת 2023 הגיעו ל־6.5% מהתוצר, ירידה של 3% בסכום ההוצאה לעומת 2022, אך עדיין בפסגה. הרחק מאחור נמצאות קוריאה הדרומית (3.9%) וטאיוואן (3.4%), והממוצע של מדינות ה־OECD עומד על 2%. מדינות האיחוד האירופי 1.4%, ארה"ב, שוודיה ויפן 2.7%, בריטניה 1.8% וצרפת העלובה, שבהטלת אמברגו הנשק על ישראל לאחר מלחמת ששת הימים הביאה למעשה לפריחת תעשיית הנשק והביטחון הישראלית, רק עם 1.4%. קנדה, פורטוגל, אסטוניה ונורווגיה משקיעות במו"פ רק 1.1% מהתוצר, ואילו ספרד, עם ראש ממשלה שונא ישראל בשם פדרו סנצ'ס, עם נתון עלוב של 0.8%. שווה להתעכב מעט על ספרד, שבשנת 1609 גירשה את אחרוני המורים מאדמתה, וכעת כבר 5% מאוכלוסייתה הם מוסלמים. לאחרונה החליטה לבטל חוזה לעסקת נשק בשווי של 700 מיליון יורו עם אלביט.
ישראל אכן צריכה לשנות סדרי השקעות בתעשייה, ולהקים ולהרחיב בתי ספר מקצועיים. תהיה הזדמנות לכל שכבות האוכלוסייה ליטול הפעם חלק, ולא רק המזרחים. חוקי עידוד ההשקעות צריכים להתעדכן על רקע המצב הגיאופוליטי החדש. אפשר גם באמצעות חברה ממשלתית שתוקם לרכוש מפעל פלדה חדש מקוריאה הדרומית או יפן או הודו, שבשמחה יבואו ויקימו עבורנו מפעל שכזה. מובן שאפשר לבצע פרויקט משותף עם חברה בחו"ל בישראל, עם זכות למניית זהב לממשלת ישראל, כפי שיש לה באל־על ובחברת השיט צים.
אלא שלמרות הרעשים ישראל עדיין נשחקת. ברבע השני של השנה ההשקעות הישירות בישראל אלה השקעות בחברות שלזרים בהן יש זכות שליטה או מינוי חברים במועצת המנהלים. אלה עלו ל־5.38 מיליארד דולר לעומת 4.8 מיליארד דולר ברבע הראשון של השנה. כלל ההשקעות בישראל ברבע השני של השנה, כולל במניות סחירות והשקעות אחרות, הגיעו ל־13.8 מיליארד דולר לעומת 9.3 מיליארד דולר ברבע הראשון של השנה.
מי שנבהלו מהמצב הם דווקא הישראלים: השקעות ישירות בחו"ל של ישראלים עלו ברבע השני של השנה ל־3.4 מיליארד דולר לעומת 3.3 מיליארד דולר ברבע הראשון של השנה, וכלל ההשקעות, כולל במניות ואג"ח בחו"ל, קפצו ל־19.4 מיליארד דולר לעומת 11.7 מיליארד דולר. העולם נמצא כרגע במיתון, מרבית המדינות בקשיים בשל מדיניות המכסים של נשיא ארה"ב דונלד טראמפ. מסיבה זו כל מדינה מנסה לשמור על משאביה ומעדיפה מדיניות מרקנטיליסטית הדוגלת בעודף מסחרי, יצוא מוגבר והפחתה של היבוא כדי להגביר את העושר הלאומי.
על רקע זה, וכשהמערכת הביטחונית והצבאית צורכת יותר מתפוקת המשק, שלבטח חלקו היה מיועד ליצוא, וכשהריבית גבוהה מאוד בהשוואה למה שמחזק השקל ופוגע בכושר התחרות של המשק, וכשהחרם על ישראל, גלוי או סמוי, של מוצרים בולטים לעין, וכשהיצוא הישראלי מידרדר בעוד היבוא נחרץ לספק את צרכינו - התוצאה היא גירעון מסחרי של 8 מיליארד דולר ברבע השני של השנה לעומת 6.9 מיליארד דולר ברבע הראשון של השנה ו־5.7 מיליארד דולר ברבע השני של 2024.
בתחום הסמוי נמצא יצוא השירותים המעולים של ישראל המבוססים על מחקר ופיתוח - שירותי הסייבר וכן תוכנות מבוקשות בעולם. העודף בחשבון השירותים היה ברבע השני של השנה 9 מיליארד דולר לעומת 9.8 מיליארד דולר ברבע הראשון של השנה ו־9.1 מיליארד דולר ברבע השני של 2024. עדיין הייתה החמרה: העודף בחשבון השוטף של ישראל נפל ברבע השני של השנה ל־580 מיליון דולר לעומת 5.4 מיליארד דולר ברבע הראשון של השנה ו־3.8 מיליארד דולר ברבע השני של 2024. עיקר הירידה היא בשל ירידה בהכנסות הישראלים בסעיף הכנסות מהשקעות בהון, בשל המהומה שיצר טראמפ בנושא המכס, שהביאה לירידות שערי המניות והאג"ח כאחד.
לסיום, נעבור לצד אתונה של נאום נתניהו, שבו אנחנו חזקים. בשנת 2024, כן, כבר עמוק בתוך המלחמה, בוצעו 122 עסקאות אקזיט, עלייה של 20% לעומת 2023, גיוס של 16.8 מיליארד דולר, עלייה של 44% בסכום הגיוס. מספר העסקאות שסכומן היה מעל 250 מיליון דולר היה 20% מכלל העסקאות. כן, ארה"ב לא רק ידידה אלה גם בעסקים - 53% מהרוכשים ושל הנפקות האקזיט נרכשו על ידי גורמים אמריקאיים, 66% מסכום העסקאות בשנת 2024 מקורו בגורמים בארה"ב. חייבים לשמור בכל מחיר על ארה"ב לצידנו, בכל מחיר, ללא תנאים, את אמריקה אסור להפסיד. אירופה בלאו הכי ארכאית ולא חשובה. אולי בעיקר בעיני עצמה.
התרעות פיקוד העורף