לו הייתי מתבקש להשיא עצה לחברי הוועדה, הייתי מייעץ להם לא להתמקד בממונה (זיני), אלא בממנה (נתניהו). הבעייתיות של המינוי קמה ונוצרה על ידי הממנה. לו היה ראש ממשלה אחר כלשהו, שאינו טבול בניגוד עניינים מובנה, אינו נשפט בהליך פלילי ומתנהל בממלכתיות מתבקשת, בוחר בדוד זיני לתפקיד ראש השב״כ - המינוי היה עובר. ראש הממשלה האחר היה בוודאי נוקט בצעדים הנדרשים: מודיע לרמטכ״ל, מבקש את המלצתו, קובע פגישה מסודרת עם האלוף, מציע לו את התפקיד, מביא אותו לאישור הממשלה ולוועדת גרוניס.
ראש הממשלה המכהן עשה הכל, רק הפוך. בעוד מקורביו נחקרים על ידי הארגון שבראשו זיני אמור לעמוד, הוא קימבן לעצמו פגישה לא מתוכננת, לא מתואמת ולא מאושרת עם חבר במטה הכללי של צה״ל, לא הודיע לרמטכ״ל על הפגישה, לא הודיע לרמטכ״ל על המינוי, לא קיים היוועצות, והציע את מה שהציע על המושב האחורי במכוניתו של ראש הממשלה, משל היה מדובר כאן בחלוקת אזורי השפעה בין ראשי המאפיה הסיציליאנית.
אם בכל זאת נדבר על זיני, הרי שהנ״ל היה חייב להגיד לראש הממשלה, ברגע שבו נפלטה מפיו של זה ההצעה המגונה, משפט קצר ופשוט: ״אדוני ראש הממשלה, אני מבקש שתפעל בדרך המקובלת, תודיע למפקד שלי, הרמטכ״ל, ותקבע איתי פגישה מסודרת״. זיני לא עשה את זה. תקלה. אפשר היה לתת לו נסיבות מקלות, אלמלא מדובר במינוי קריטי כל כך, אלמלא מדובר בניגוד עניינים בוטה כל כך, אלמלא מדובר בממנה משולח רסן כל כך, שכבר ניסה לשכנע את שלושת ראשי השב״כ הקודמים להפקיע את הסמכויות והכלים של השירות למען האינטרסים האישיים והפוליטיים הצרים שלו.
לפי כמה פרסומים, דווקא רונן בר הפגין עמדה מרוככת בהופיעו בפני ועדת גרוניס לפני מספר ימים. הפרסומים טענו שדבריו של בר היו מאוזנים ולא הייתה בהם התנגדות מפורשת למינוי זיני. הפרסומים הללו היו לא מדויקים, במקרה הטוב. לאחר שיחות עם לא מעט גורמים שנחשפו לתוכן עדותו של בר, עולה כי שפתו של ראש השירות היוצא אכן הייתה מרוככת יותר, אבל המסר היה צח וברור. בר ככל הנראה חש אי־נוחות לתקוף ישירות את זיני או את המינוי, גם בגלל שהוא היה זה שהתפוטר כדי לפנות מקום לזיני.
בר העדיף לדבר באופן יותר כללי, כשהוא מדגיש את הבעיה בממנה, יותר מאשר בממונה, ובתהליך שקדם והוביל למינוי. בר הדגיש את העוצמות הנתונות בידיו של ראש שירות הבטחון הכללי, שאמורות לגרום לוועדה לבדוק ביסודיות ובקפדנות את כישוריו והתאמתו לתפקיד, בעיקר מול מפקדיו: הרמטכ״ל וקצינים נוספים שתחתם שירת.
בר הדגיש את האתגרים שיעמדו לפתחו של ראש השב״כ הבא, גם ובעיקר מצד הממונה עליו, ראש הממשלה. לדברי בר, לראש השב״כ הבא יידרש לא מעט אומץ כדי לעמוד מול דרישות לא חוקיות, כפי שעשו קודמיו. כשמדובר בראש השב״כ שזה עתה הגיע לארגון והוא נזקק ללימוד מקיף וצבירת ניסיון וביטחון עצמי, סימן שאלה משמעותי מרחף מול האפשרות שלו לעמוד מול השררה, מול האיש שמינה אותו, ולהציב את הגבולות.
כשנשאל על זיני, הדגיש בר שהוא לא רוצה להטיל דופי אישי באיש, בטח לא בהסתמך על דיווחים תקשורתיים, ולכן יש לזמן לעדות את המפקדים שלו. בצה״ל, וגם בשב״כ, יש תיקים מסודרים ומפורטים לכל קצין ויש חוות דעת שנצברו לאורך השנים. אין שום סיבה לדלג על כל זה בתהליך המינוי, כפי שעשה נתניהו. העובדה שנתניהו לא עשה את כל זה, אלא קידם את המינוי בגניבה והסתרה (אלה מילים שלי), מעוררת על פי בר תמיהה במקרה הטוב ואומרת דרשני.
ואחרי שנכתב כל זה, המשימה של ועדת גרוניס אינה פשוטה. האלוף (במיל') דוד זיני הוא קצין רב־זכויות שלא הוטל בו עד היום דופי כלשהו. המדינה חבה לו לא מעט, ולא מעט מחבריו ואנשים ששירתו איתו מדווחים על אדם ערכי וממלכתי. השאלה שעליה תצטרך לענות ועדת גרוניס היא האם בנסיבות הנוכחיות, תוך כדי מלחמה חיצונית (באויבים) ומלחמה פנימית (על הדמוקרטיה), כשראש הממשלה נגוע בניגוד עניינים בכל התחומים, ישראל יכולה להרשות לעצמה לקחת את הסיכון ולבנות על זה שדוד זיני ייכנס לנעלי שלושת קודמיו ויהיה נאמן לממלכה, לא למלך.
התרעות פיקוד העורף