הקרב על היום שאחרי נתניהו הוא אחד הקרבות הארוכים והמתישים שעוברים על צמרת הליכוד כבר שנים רבות, וזאת מהסיבה הפשוטה שנתניהו פשוט לא פורש. וכן מהעובדה שהכל יוצאים מנקודת הנחה שאין טעם להציב התמודדות מולו כיוון שינצח בוודאות. אופי ההתגוששות, אם כן, הוא על הקרבה לראש הממשלה.
אפילו גלעד ארדן, שראש הממשלה חסם את מינויו ליו"ר התעשייה האווירית, לא יוצא נגד ראש הממשלה בגלוי. שלא לדבר על גדעון סער, שמאז שחזר לליכוד, עושה כל שביכולתו לתמוך ולגבות את נתניהו. יש לזכור כי על פי ההסכם שחתמה מפלגתו עם הליכוד על מיזוג לליכוד, סער עצמו לא יקבל שריון ברשימה. ככל שישדר קרבה לנתניהו כך יגברו סיכוייו להתברג גבוה ברשימת הליכוד הבאה לכנסת.
אלא שיתכן שהשמחה בכלל מוקדמת מידי. ושהמשבר סביב מינויו של הפצ"ר כלל לא ירחיק לאורך זמן את נתניהו וכ"ץ, שעשויים לשוב ולשתף פעולה כבעבר. תהיה זו התנפצות התקווה לאותם בכירים בליכוד. וזה בדיוק המסר שמעבירים מקורביו של כ"ץ. הוא מצד אחד לא מוותר על מינויו של איתי אופיר לתפקיד. ומנגד, הוא טוען, שהמינוי דווקא כן היה מתואם. ואילו אלה הטוענים שלא, כולל מסביבת נתניהו וכולל אלה המביעים זעם בשמו, פשוט לא מבינים על מה הם מדברים ואת המשחק שמשחקים פה הצדדים. ימים יגידו.
התרעות פיקוד העורף