גם במשהד, העיר השנייה בגודלה, המצב דרמטי: הסכרים מזינים את העיר רק באחוזים בודדים מנפחם, והעיר נאלצת להסתמך על מי תהום שכבר נפגעו באופן בלתי הפיך. החלטות קשות עומדות בפני הרשויות – להעמיק את שאיבת מי התהום, מה שמאיץ שקיעה של קרקע וסדקים בתשתיות, או להטיל הקצאות מים חמורות ומידיות על התושבים.
כ-90% מהמים באיראן מופנים לחקלאות, לעיתים בשיטות השקיה מיושנות של הצפה. המדינה סבסדה את השימוש במים והחשמל לשאיבת מי תהום, מה שהוביל לניצול יתר ואובדן משאבים חיוניים. כתוצאה מכך, יבולי החקלאות יורדים והכנסות הכפרים קורסות, וההגירה הפנימית לערים גדלות רק מגבירה את הלחץ על מערכות המים העירוניות.
התרעות פיקוד העורף