כבר בימים שבהם הרמטכ"ל קיים סיורי חפיפה לקראת כניסתו לתפקיד הרמטכ"ל הוא שמע מקצינים בכירים על התחושות שלהם בנושא התחקירים ולקיחת האחריות של חלקים מהמפקדים בצה"ל שכשלו לפני ובמהלך שבעה באוקטובר. הרמטכ"ל הנכנס ישב בארבע עיניים עם מפקדי האוגדות שתמרנו ברצועת עזה ובלבנון. הקצינים סיפרו לרמטכ"ל שהיו עיגולי פינות בחלק מהתחקירים, שהם לא עומדים בסטנדרטים של צה"ל. הם זעמו על כך שמפקדים שכשלו עדיין לובשים מדים ומפקדים על חיילים.
בנוסף הם הבהירו, כל אחד בדרכו כי על הרמטכ"ל לעשות סדר חדש בצבא. זה יהיה מבחן המנהיגות המרכזי שלו בכל הקדנציה שלו. הם הבהירו לו שעליו להכניס את ידיו עמוק עמוק לתוך הבור ולהוציא את מי שכשל, להטיל עליו את האחריות לנקוט נגדו צעדים פיקודים ואפילו משמעתיים ופליליים בהתאמה.
הרמטכ"ל הבין מהר מאוד כי אם הוא לא ייכנס למהלך בכל הכוח, הוא ימצא עצמו בקדנציה שבה הוא מפקד על צבא שמתנהל בצל מלחמות גנרלים, קבוצות ומחנות שמנהלות קמפיינים האחד על האחר. הרמטכ"ל הבין כי בסיטואציה שכזאת אין סיכוי לתקן את הדרוש תיקון בצה"ל.
המנדט היה לבחון את טיב התחקירים - אם הם עומדים בסטנדרט של צה"ל. בערב יום כיפור, כמה שעות לפני כניסת החג הגיע אלוף תורג'מן ללשכת הרמטכ"ל בקריה. הוא הגיש לו דוח עב קרס. היו בו את כל חומר הבדיקה, המסקנות וכן גם ההקשה על מה שנדרש כדי לעמוד בהליך הבדיקה שיהיה רציני, מקצועי וגם לומד ומתקן.
הרמטכ"ל רא"ל אייל זמיר לקח את הדוח בכל מהלך החג ובימים שאחרי זה הוא שקע לתוכו. עבר על כל מילה. הוא זימן את אלוף תורג'מן וכן כמה מאנשי הצוות לשיחות. שאל שאלות התמקד במסקנות הכתובות ואלה שיש להקיש במעשה פיקודי של רמטכ"ל.