תגידו, כמה פעמים בשנתיים האחרונות בין אזעקה אחת לשנייה, או סתם בימים שבהם השקט מתוח והחשש מ"הסיבוב הבא" מרחף באוויר שמעתם את המשפט: "אני מחכה שהדולר יעלה"? או אולי את הגרסה הפסימית יותר: "עזוב אותך משקלים, המדינה על חבית חומר נפץ, תכף הדולר ב-4.5 שקלים".
בואו נודה על האמת, האינטואיציה שלכם הגיונית. במדינה שעברה את טלטלת 2024 ועדיין חיה בצל אי-ודאות גיאופוליטית מתמשכת, הספרים הכלכליים הישנים היו אומרים שהמטבע צריך היה להתרסק מזמן. אז למה, למען השם, השקל מסרב לקרוא את הספרים האלה? למה הוא התעקש להישאר יציב גם כשהתותחים רעמו בעוצמה, וממשיך לשדר עוצמה גם כעת?
התשובה, חברים, היא לא נס חנוכה וגם לא מזל עיוור. ישראל פיתחה מעין "כיפת ברזל כלכלית" לשקל. ולכיפה הזו יש שני מנועים אדירים שפועלים בשקט מתחת לפני השטח, וגורמים למי שמנסה לתזמן את הדולר להפסיד זמן וכסף.
המנוע הראשון: הפנסיה שלנו או יותר מדוייק הגופים המוסדיים
דמיינו שהשקל והדולר הם שני ילדים על נדנדה בגן השעשועים. כדי שהדולר יעלה למעלה (יתחזק), מישהו צריך להפעיל כובד משקל בצד שלו. אבל בישראל קורה משהו מוזר, כמעט פרדוקסלי ככל שאתם חוסכים יותר לפנסיה, וככל שהכסף שלכם בורח החוצה להשקעות בעולם אתם בעצם מחזקים את השקל.
נשמע הפוך? אז זהו, שלא. הגופים המוסדיים (אלו שמנהלים לכם את הפנסיה, הגמל והביטוח) מחזיקים כיום נתח הולך וגדל, כ-44.7% מהתיק, בנכסים בחו"ל . כשוול סטריט עולה (והיא עולה), שווי הנכסים שלכם בדולרים מזנק. לכאורה זה טוב לדולר, נכון? טעות.
כדי לשמור על איזון בתיק ("גידור", בשפה המקצועית), מנהלי ההשקעות חייבים למכור את "עודף הדולרים" שנוצר להם ולקנות שקלים בחזרה. בשנת 2024 לבדה, שנת מלחמה ואי-ודאות, המוסדיים מכרו נטו כ-9 מיליארד דולר רק כדי לאזן את התיקים.
זוהי מכונת קניית שקלים אוטומטית: ככל שמדד ה-S&P 500 לדוגמא טס למעלה, כך זרם הביקושים לשקל מתחזק. זהו "בנק מרכזי פרטי" שעובד בשביל השקל 24/7, והוא חזק מספיק כדי לנטרל אפילו את הפחדים הכי גדולים של המשקיעים הזרים.
המנוע השני: הכספומט הביטחוני והממשלתי
רבים חושבים שההייטק הפרטי הוא הקטר היחיד של המשק. אז נכון, הוא קריטי, אבל יש שחקן חיזוק מפתיע שנכנס מתחת לאלונקה: הסקטור הממשלתי-ביטחוני .
בזמן שחשבנו שהוצאות הביטחון ירוקנו את הקופה ויחלישו את המטבע, התעשיות הביטחוניות שברו שיא היסטורי עם יצוא של כ-14.8 מיליארד דולר בשנת 2024. הכסף הזה זורם מחו"ל (בדולרים) מממשלות זרות, אבל החברות הללו צריכות לשלם איתו משכורות למהנדסים בצפון ובדרום ולספקים מקומיים (בשקלים). התוצאה? המרה מסיבית של דולרים לשקלים על ידי הממשלה עצמה.
תוסיפו לזה את הסיוע האמריקאי הנדיב ואת העובדה שאנחנו כבר לא צריכים לייבא אנרגיה בכמויות אדירות (בזכות הגז הטבעי שמחליף יבוא דלקים), וקיבלתם משק שמייצר דולרים בקצב מהיר יותר ממה שהוא מסוגל לבזבז אותם. העודף הזה בחשבון השוטף עומד על כ-3.3% מהתוצר, וזה נתון פנומנלי שמספק זרם קבוע של חמצן לשקל, גם כשהתותחים רועמים.
אז מה עושים תכל'ס?
הלקח הגדול מהנתונים האלו הוא אחד: הניסיון לתזמן את שוק המט"ח הוא משחק באש. הרצון "לשבת על הגדר" עם ערימת דולרים ולחכות שהשקל יקרוס הוא אנושי, אבל הוא מתעלם מהכוחות המבניים האדירים שפועלים לטובת המטבע שלנו. אתם חיים בשקלים, קונים בסופר בשקלים, והמשכורת שלכם בשקלים. הניסיון להמר נגד השקל בטווח הארוך הוא הימור מסוכן, במיוחד כשיש כוחות כמו גידור מוסדי ויצוא ביטחוני שפועלים כמשקולת נגד קבועה.
במקום לנסות לנחש מה יעשה הנגיד או מתי תהיה הסלמה בצפון, עדיף להתמקד בניהול השקעות חכם. ההיסטוריה, ובוודאי שנת 2024, מלמדת אותנו שהשקל הוא יצור עקשן. מי שמהמר נגדו ומחכה לפיחות דרמטי כדי להיכנס לשוק, לרוב מגלה שהוא נשאר בתחנה בזמן שהרכבת והתשואות כבר נסעו. אל תתנו לכותרות המפחידות לנהל לכם את התיק. תנו לכוחות הכלכליים האמיתיים אלו שפועלים עמוק מתחת לפני השטח לעבוד בשבילכם.
התרעות פיקוד העורף