בהתנהלותה מגישה לממשלה הלוחמת האחרונה, תקוות האופוזיציה, את הרפורמה המשפטית על מגש הכסף. כל שינוי במערכת המשפט, שיריב לוין וחבריו כשלו עד כה לעשות, מכאן והלאה ייחרט על שמה. מפיצול תפקיד היועמ"ש ועד חוק מח"ש ייעשה בגללה ובגלל מעלליה. ריסוק שאריות האמון במערכת המושחתת והרקובה עליה היא מופקדת ישמש כרוח הגבית המרכזית עליה תינשא הרפורמה. והאשמה כולה, מקיר לקיר, תהיה עליה.
רגע אחד בדיון בבג"ץ המחיש יותר מכל את גודל הניתוק, הניכור ותחושת העליונות האינסופית של יצחק עמית, שבמחווה גוף אחד הצדיק כל מה שנאמר עליו ועל בית המשפט העליון כולו בשנים האחרונות. היה זה כאשר בתגובה לצעקת אחד הנוכחים באולם כי עמית "עבריין", הרים ראש ההרכב את אצבעו והפטיר לעבר אנשי המשמר: "תוציאו מכאן את האיש הזה". כמו מלך היושב על כיסאו, מורה לחייליו לסלק מעל פניו נתין שסרח.
המגננה והאהדה של אלה שהואשמו בתחילת הדרך במעשי זוועה ואונס, אינה עדות למדינה ששינתה את פניה, אלא לאינסטינקט טבעי המפעפע בקרבה המעיד על חברה בריאה ומוסרית. מי שנבחי נשמתו המסוכסכת מביאים אותו למחשבה שחיילי צה"ל יכולים להתנהג כמו האויב בו הם נלחמים, הוא החולה. למרבה הצער אותם בעלי נפש עכורה הם שאוחזים במושכות אכיפת החוק. למרבה המזל ביחס לייתר העם הם עדיין מיעוט שבמיעוט.