הפיתוח החדש בעולם ובישראל מאז משבר הסאב פריים בארה"ב בשנת 2008 הוא שימוש במנגנון חוב שהפך לפופולרי בעולם. מנגנון אי תשלום בגין חובות אג"ח שהבנקים הנפיקו המכונה "קוקו". במקרה של משבר בנקאי, כאשר הון הליבה של הבנק יורד מתחת לסף מסוים, איגרות החוב עלולות להימחק לחלוטין עפ"י תנאי ההנפקה. הלך הכסף.
זה לא עניין תיאורטי משעמם. לא מזמן גרם אג"ח "קוקו" לאובדן הון בבנקים בארה"ב. זה קרה בשנת 2024 במשבר הבנקים האזוריים. אג"ח כלאיים זה, בין איגרת חוב שיכולה להימחק לחלוטין או להיות מומרת למניה בזמן משבר בנקאי עקב משבר משקי, מציעה ריבית גבוהה יותר מאג"ח רגילה שהבנקים Fמנפיקים. זאת משום שהיא הרבה יותר מסוכנת. אדרבה: אם הבנקים תאבי הבצע כל כך בטוחים ברווחיהם, מדוע שלא יפסיקו להנפיק אג"ח מסוג קוקו, המשמשות חגורת ביטחון עבורם ומסנוורות את המשקיעים עם ריבית גבוהה משיווי המשקל? מדוע לשלם ריבית גבוהה יותר המגלמת סיכון רב יותר? לא חבל להם?
המפקח על הבנקים ובנק ישראל שותקים, בטוחים כי ההון שצברו הבנקים מהווה כרית ביטחון מספיקה כדי לאפשר להם לחלק דיבידנדים נדיבים. בנק ישראל דואג מבעוד מועד לניפוח רווחי הבנקים באמצעות החזקת הריבית בשיעור גבוה מהנדרש בהשוואה בינלאומית נוכחית ביחס של צפי אינפלציה (אינפלציה/ריבית). באיחור רב הפחית השבוע בנק ישראל את הריבית ב־25 נקודות בסיס ל־4.25%. היה עליו לעשות זאת מזמן. האינפלציה הצפויה ירדה לשיעור של 1.8%־2%, הרבה מתחת לחלק העליון של יעד האינפלציה של הממשלה העומד על 1%־3%. הבנק המרכזי מבקש לשמור על יציבות יתר של הבנקים, גם על חשבון השחקנים בפעילות הריאלית במשק - ממשקי הבית, משקי הבית נוטלי המשכנתאות, דרך העצמאים, העסקים הקטנים שנפגעו קשות מהמלחמה, ועד לתעשייה ולמספקי השירותים המבקשים להשקיע ולהרחיב את עסקיהם.
2. סוד גלוי הוא שמשברים אינם מודיעים מראש על התפרצותם. כך היה בשנת 1983, עם המשבר מתוצרת מקומית עקב ויסות מניות הבנקים; כך היה במשבר הדוט.קום בשנת 2000, עת השקל צנח והגיע כמעט לסף 5 שקלים לדולר; כך נמשך עם נפילת מגדלי התאומים בניו יורק ב־11 בספטמבר 2001; כך בשנת 2008, עת ישראל, כמו שאר העולם, "ייבאה" את משבר הסאב־פריים מהמערכת הפיננסית בארה"ב; כך בהופעת נגיף הקורנה החצוף, שללא התראה שיבש את המערכות המשקיות והפיננסיות בעולם. בנק ישראל והמפקח על הבנקים דומים למערכת המודיעין של הצבא והשב"כ, וכן למערכת הפוליטית ולכל שרי הביטחון וראשי מערכת הביטחון, שטענו לאורך שנים ארוכות כי ממש לא ייתכן שחמאס יפלוש לישראל.
3. גאוות המערכת הבנקאית היא על השיפור ביעילותם של הבנקים. בנק ישראל מאפשר סגירת סניפים, ולעזאזל המבוגרים או הציבור בעל האוריינות הנמוכה - הם ממש לא רלוונטיים לשורת הרווח בדוחות הבנקים. כמו הצבא שסגר חטיבות, בסיסים, יחידות, כי מה שחשוב זה המערכות הדיגיטליות, כך הבנקים, בעידודו של בנק ישראל, מתייעלים, סוגרים כל פעילות אפשרית הדורשת כוח אדם. המחשוב, עוצמת הפינטק, השרתים - הם העתיד. הכל ממוחשב, עם מעט כוח אדם, מחשבים מדברים עם מחשבים שמתכתבים עם המחשבים של הלקוחות. בכלל לא צריך לפגוש לקוחות או לבקר אותם במקום העסק. אפשר להגיע למסקנה באמצעות בינה מלאכותית, להעמיד אשראי מהר, עדיף בריבית גבוהה לעסקים ולמשקי הבית בפריפריה. זה רווחי וטוב לבנק.
ביקור במפעל או במשרדי הלווים? חיטוט לעומק במה שמסתתר מאוחרי המספרים? זה יקר. צריך לקצר תהליכים. הדיגיטל מנצח את האדם. כך חשבו גם בצבא עד בוקר שמחת תורה תשפ"ד. בצה"ל - "רואה, יורה", בבנקים - "רואה, מעמיד אשראי". העיקר להתייעל. יחס ההתייעלות במערכת הבנקאית גובר בשנים האחרונות, מציין בנק ישראל. בהשוואה בינלאומית, יחס היעילות מוגדר כיחס בין שיעור ההוצאה של הבנק לבין יתרת הנכסים שלו. איך מגדילים את המספרים? למשל באמצעות בנקאות דיגיטלית. בנק ישראל מרוצה כי הבנקים אימצו בהצלחה בנקאות הנתמכת בחוות שרתים, מה שמוביל להפחתת מספר הסניפים ולהפחתת עלויות תפעוליות. שעורי הריבית הגבוהים, כלומר ההכנסות האדירות בשנים האחרונות, בעיקר מאז שבנק ישראל העלה את הריבית, משפרות את יחס היעילות, שנראה אפילו טוב יותר כעת. בשפה פשוטה יותר: נותנים פחות שירותים לאוכלוסייה, וגובים ממנה ומחסרי ברירה אחרים ריבית נשך.
4. במערכת הבנקאות אין כמעט תחרות. השוק בישראל ריכוזי מאוד, מה שמאפשר לבנקים ליהנות מיתרונות, לגדול מחד גיסא ולעשוק מאידך גיסא. בנק ישראל, הממונה על התחרות, הממשלה למעשה, פיתחו תיאוריה כלכלית חדשה, בניגוד לספרי הכלכלה הבסיסית: פחות שחקנים - יותר תחרות. ממש מגיע פרס נובל לישראל בגין פריצת הדרך הזו בתיאוריה הכלכלית. במקום לפצל את הבנקים הגדולים למספר גדול יותר של בנקים כדי להגביר התחרות, שכן למרות המאמצים, בנקים זרים לא מעוניינים להיכנס לשוק הישראלי - מאפשרים לבנקים הגדולים "לבלוע" את הקטנים, כשהרגולטור עוצם עיניים. כך למשל בליעת בנק אגוד על ידי בנק המזרחי בתחילת 2023; בנק אוצר החייל שנבלע ע"י בנק מזרחי־טפחות, שבלע בתיאבון רב גם מחצית מבנק יהב.
למה זה קורה? אסביר: בבנק ישראל לא רוצים לעבוד קשה, לכאורה, למרות רמות השכר המאוד גבוהות שם (שכר כפול מזה של עובדי רשות שוק ההון, שנכשלו בפיקוח על חברת "סלייס", מהם התאדו 890 מיליון שקל מכיסי החוסכים). בבנק ישראל מעדיפים פחות בנקים, כדי שיהיה קל יותר לפקח עליהם אחרי הטראומה של המעילה האדירה בבנק למסחר שהתרחשה מתחת לאפו של בנק ישראל בשנים 1997־2002 בניצוחם של עופר מקסימוב ואחותו אתי אלון.
במקום לשפר את מערכות הפיקוח, שהרי בנק ישראל מאמין במחשבים ובדיגיטל, הוא בוחר בדרך הקלה להפחית את מספר המפוקחים, הבנקים. התוצאה: פחות תחרות, פערי הריביות בין הקרדיטורית לדביטורית (כלומר בין ה"זכות" ל"חובה") גדלים, רווחי הבנקים מאמירים, יציבותם עולה, מה שיאפשר בהמשך לפורשי בנק ישראל לעבור לעבוד בבנק חזק "לאחר תקופת צינון". הם מרוויחים ואתם משלמים את המחיר. שקשוקה.
5. בשבוע שעבר פרסם הצוות הבין־משרדי לבחינת הטלת מס מיוחד על הבנקים את מסקנותיו להערות הציבור. בראש הצוות עומד יוראי מצלאוי, סגן בכיר למנכ"ל ומנהל אגף אסטרטגיה לאומית במשרד האוצר. בצוות חברים גם מנהל רשות המסים שי אהרונוביץ' ונציגים מטעמו, נציגי הכלכלן הראשי, אגף התקציבים, לשכת מנכ"ל משרד האוצר, בנק ישראל ובליווי הלשכה המשפטית באוצר. "הצוות מצא כי העלייה החדה בסביבת הריבית הובילה את הבנקים לתוצאות פיננסיות יוצאות דופן בשנים האחרונות. השינוי בסביבת הריבית קיבל משנה תוקף, בין היתר לאור המאפיינים המבניים הייחודיים של המערכת הבנקאית בישראל, הכוללים סביבה תחרותית מוגבלת וריכוזית, סיכון עסקי נמוך, חסמי כניסה גבוהים וסביבה רגולטורית מיטיבה", כך נכתב.
הטלת מס מיוחד על הבנקים הרעבתניים נהוגה בעולם. בספרד הטילו מס ייסף בגובה 4.8% על הכנסותיהם בין השנים 2023־2023 - היטל על רווחיהם בספרד בלבד ולא על פעילותם הבינלאומית; באיטליה הטילו מס ייסף מיוחד בשעור של 40% על ההכנסות העודפות של הבנקים, מעבר לרווחיותם, בשנת 2021; בלגיה הקימה קרן בשנת 2010 באמצעות מיסוי מיוחד גם של הבנקים; צרפת הטילה מס מיוחד על הבנקים בשנת 2011, הלוקח בחשבון את שקלול הסיכון ביחס לנכסי הבנקים; ב־2017 הוחלט בקנדה להטיל מס ייסף על בנקים וחברות גדולות שרווחיותם חרגה מהנורמה, כדי שישלמו מסים באופן הוגן, ובכך אימצה צעדים דומים לאלה שהיו נהוגים קודם בבריטניה ובאוסטרליה.
ואצלנו? בצוות הבין־משרדי ישנה פסקה, שאותה ככל הנראה הכניס בנק ישראל, ובה נאמר כי "יש להביא בחשבון השפעות אפשריות של מיסוי מיוחד על הבנקים, הנוגעות להשפעה הפוטנציאלית על תמריצי ההתייעלות בטווח הארוך, לפגיעה אפשרית בהיצע האשראי ולאפשרות לגלגול חלק מהעלויות על ציבור הלקוחות". הצוות בוחן את האפשרות, הטובה לדעתי, להטיל מס בשעור של 50% על הרווחים העולים על 50% בהשוואה לממוצע הרווחיות בין השנים 2018־2022. על רקע צורכי המדינה, בעיקר בכל הקשור לביטחון, המס המיוחד על הבנקים לא רק אופציונלי, אלא הכרחי. בינתיים, עד שהמלצות הצוות החשוב ייושמו, הסוסים בורחים מהאורווה ממש עכשיו: מחלקים דיבידנדים בטור הנדסי עולה, בברכת בנק ישראל.
התרעות פיקוד העורף