ההיסטוריה חוזרת
שלושת הימים הראשונים שאחרי הפרסום הזה נכנסו להיסטוריה. כל צד יגדיר אותם אחרת. יש שיגידו שזה היה מחזה סוריאליסטי מגוחך עד דמעות. יש שיודו שזה היה אירוע מצמרר, מקפיא דם ושומט לסתות. מה שבטוח זה שהתחושה הכללית הייתה שהיקום כולו עוצר בחריקת בלמים, מתנדנד על מכונו, נוטה על צירו, שוקל אולי להתחיל להקיף את עצמו בכיוון ההפוך. השמש קפאה במעלה השמיים. הירח שקל נבצרות. מה עושים עכשיו? שאלו כולם. לאן ממשיכים מכאן?
התיאור הזה מתייחס כמובן לחברי ורכיבי מכונת הרעל הביביסטית. עד אותו רגע הם היו עסוקים עד מעל לראש בהגחכת תיקי נתניהו. התיקים כידוע קרסו כבר אז. הפרקליטות תפרה תיקים, המשטרה טפלה אישומים, השופטים כבר אמרו את דברם, יש כאן ניסיון להפיל ראש ממשלה מכהן שממתין כבר שמונה שנים להוכחת צדקתו. רק יעלה על דוכן העדים, יעניק ברוב חסדו את הדחיפה האחרונה לכתבי האישום הללו, והכל יקרוס כמגדל קלפים על ראשם של רודפיו.
אני זוכר שללשכת נתניהו ולו עצמו לקח יומיים, אולי אפילו שלושה ימים, לשחרר התייחסות לפרסום הזה (שאושר על ידי גורמים משפטיים). הם בלעו את הלשון ואחר כך ניסו לעכל אותה, אבל זו הייתה לשון מורעלת. מכונת הרעל, לעומת זאת, נותרה מפויחת באמצע הרחוב, מקרקשת אנה ואנה, קרביה גועשים בחריקות וקולות נפץ עמומים, רעש של מעיכת מיסבים וגריסת ברגים טירטר סביבה. מישהו שפך סוכר למנוע, או חומץ לרדיאטור, או משהו.
לא אידיאולוגיה, תעשייה
מאז ינואר 2022 עברו עוד כמעט ארבע שנים שבהן תיקי נתניהו קרסו עוד יותר. זו הייתה קריסה לתלפיות, כמעט אין מי שלא בישר לנו מדי שבוע איך הכל קורס, העדים מתהפכים, הראיות הופכות לרעיות, המתנות מוחזרות, השופטים מתמוגגים מנדיבותו, טוב ליבו והקוהרנטיות של הנאשם, שנתפס עד עכשיו רק בכמה מאות שקרים וסתירות. אין תיקים, אמרו לנו. זו רק שאלה של (מעט מאוד) זמן עד שהשופטים ירשיעו את התובעים ואת החוקרים, ישגרו אותם לעונשי מאסר ארוכים עם עבודת פרך (אצל הגברת), ובא לציון גואל.
ופתאום, במקום הגואל באה חנינה. והפעם, הים לא קפא, השמש לא בלמה, הציפורים המשיכו לצייץ ולגדף בטוויטר. הכל נמשך כרגיל. מכונת הרעל 3.0 זרמה עם הקלון בשמחה ובששון. הפעם, כבר לא צריך את מחיקת הזיכרון מ"גברים בשחור". הפעם זה נראה כמו סצינה מסרטי "שליחות קטלנית" הישנים ההם, כשהמחסל (terminator) המשוכלל מהדור החדש סופג פגיעה ישירה ומרסקת, מותך מיד לשלולית של מוץ נוזלי, אבל תוך כמה שניות דמותו מתרוממת מתוך הביצה ומתגבשת מחדש, תוך כדי תנועה, וממשיכה במרדף. המרדף אחרי הדמוקרטיה הישראלית.
אבל רגע, לא בכל תנאי. הוא מסכים להעניק חנינה למדינה, בתנאי שהמשפט שלו יבוטל, סעיפי האישום יימחקו והכל יהיה כלא היה. במקרה כזה, הוא ישקול באהדה מסוימת להפסיק לפרק את המדינה. להניח למערכת המשפט (שזקוקה לרפורמות נרחבות, אבל לא לפירוק ולא להשתלטות עוינת מבחוץ). להניח למערכת הביטחון. להניח לתקשורת החופשית. להניח לערכים הליברליים. להניח לאיכות האוויר שאנחנו נושמים פה. להפסיק להפיץ רעל. כן, כן, אנחנו בני הערובה שלו.
לו היה בעורקיה של מכונת הרעל מעט היגיון או מצפון, היו רכיביה שואלים את עצמם: היי, בשביל מה הוא צריך את זה? הוא הרי נשבע שהתיקים קרסו, והרי הוא כבר בעיצומה של החקירה הנגדית. אפשר לבקש להוריד את המינון לפעמיים בשבוע. זה לקראת סיום. כמה שבועות נוספים, וזהו. הוא סיים. מעכשיו והלאה, כל מה שצריך זה להמתין לזיכוי המוחלט. אין יותר אילוצים, אין שיבושי לו"ז, אין עדויות ואין חקירות.
ועדיין, הוא מפרק את מה שנותר מהריבונות והעצמאות שלנו כשהוא מפעיל את נשיא ארה"ב ומשתף פעולה עם מהלך חסר תקדים שבו מנהיג זר בוחש במערכת המשפט הישראלית, דורש ממנה להעניק חנינה לנאשם שמשפטו מתנהל. ואת כל זה הוא עושה אחרי שהתיקים קרסו, כן? וההשלכות של מהלך כזה הן היסטוריות.
את מי נוכל להעמיד כאן לדין בפעם הבאה? אבל חברים, אין מי שישאל את השאלה הזו שם, בין אולפן ערוץ 14 לאולפן גלי ישראל. זו כבר אינה אידיאולוגיה. זו תעשייה. יותר נכון, מגרסה. הם כאן כדי להמשיך לגרוס, לבלוס ולפרק מה שעוד נותר. הם מתפרנסים מזה. הם עושים לביתם באמצעות החרבת ביתנו.
תפרשו אתם
אל תקנאו בהרצוג. הוא היה פוליטיקאי מיומן מאוד, מגשר, בורר ופשרן באופיו, אבל אני לא בטוח שהוא בנוי לאירוע שלפניו. מאז ומעולם הוא חשש מנתניהו, עוד הרבה לפני השקתה של מכונת הרעל. בזמנו, כשנבחר לנשיאות ברוב קולות עצום (שכלל גם את קולות הליכוד), היה מי שהפיץ שמדובר ב"דיל" בין נתניהו להרצוג: אני אסייע לך להיות נשיא, אתה תסייע לי להיות אדם חופשי. כלומר, כשאצטרך חנינה, אקבל אותה.
הרצוג היה מאוד רוצה שמישהו אחר יבוא ויציל אותו. שהיועצת המשפטית לממשלה תיכנס למו"מ, או לתהליך כלשהו, לשולחן עגול עם כל הנוגעים בדבר, כדי לרבע את המעגל ולייצר פתרון. הוא לא אומר "לא" על הסף לבקשה, כי הוא לא אומר "לא" על הסף לשום דבר, ובמקרה הזה הוא יסומן וישלם ביוקר. הוא ינסה להשתמש בפוזיציה העוצמתית שבה מצא את עצמו, לאסונו, כדי "להוביל את נתניהו את השוקת". לנסח משהו שבסופו כל הצדדים יגידו שניצחו. נניח, שנתניהו יקבל חנינה עכשיו, ויתחייב לא להתמודד בבחירות הקרובות (תוך שנה). או שנתניהו יקבל חנינה, יפרוש, אבל יוכל להתמודד בבחירות הקרובות (זה לא יעבור ציבורית). או פתרון יצירתי, עקום ומגוחך אחר כלשהו. בינתיים, הנשיא מנסה להרוויח זמן, משל היה נתניהו. יש פרוצדורה ארוכה ומייגעת לחנינה מהסוג הזה. בואו נצלח אותה. בינתיים, נתפלל שיקרה משהו שיחלץ אותנו מזירת המטענים הזו. מלחמה, נניח. אה, כבר הייתה מלחמה.
עיר מקלט
שורה תחתונה: התיקים לא קרסו. ההרשעה כמעט ודאית. הוא לא הצליח כנראה לפרק את המערכת סופית בטרם הרשעה. הוא משנה עכשיו פאזה ומנסה למלט את עצמו בדרך אחרת. צריך להיות עיוור כדי לא לראות את זה. הבעיה היא שיש לו סייענים רבי־עוצמה: מכונת רעל, חלקים בציבור שניזונים ממנה, ונשיא אמריקאי שלא באמת אכפת לו. מה שנשאר בצד שלנו זו היועמ"שית, בג"ץ והרצוג. יצחק הרצוג, לא חיים.
המוסד הסגור
לפני שמזדעקים, אני מבין שזה דווקא מסיבות טובות. תפיסתו של זיני היא שאין להבדיל בין טרור לטרור. משליכי בקבוק תבערה ערבים על רכב יהודי צריכים להיות מטופלים כמו משליכי בקבוק תבערה יהודים לתוך בית של משפחה ערבית. ההפרדה מייצרת יותר נזק מתועלת, גורמת ללחצים מיותרים על אנשי "המחלקה היהודית", ומייצרת מערכת עם עיוות מבני מובנה שצריך לתקן.
גופמן בכלל לא היה אמור להיות כאן. לאחר שנפצע במלחמת 7 באוקטובר, הוא אמור היה להשתחרר. מישהו שכנע אותו להישאר. אחר כך הפך למזכיר צבאי, ביצע לא מעט שליחויות ועבר לא מעט מבחני נאמנות אישיים למנהיג ומשפחתו, מה שהפך אותו למועמד המושלם לתפקיד ראש המוסד.
צריך לאחל לגופמן בהצלחה. בסוף, זה גם המוסד (הסגור) שלנו. אלא שהתמונה שלפיה נתניהו מצליח להציב במשלטים רבים וחשובים מועמדים מטעמו, לא מסיבות ענייניות ולא מסיבות של התאמה לתפקיד, אלא רק כדי שתהיה לו שליטה מוחלטת ונאמנות מוחלטת – צריכה להדאיג את כולנו.
מיהו יהודי
הגוף הבוחר את הרב הראשי מונה 64 צירים. 20 מהם הם מינויים של השר מטעם ש"ס. שמותיהם כבר הועברו. אין להם מספרי טלפון, מייל או פרט כלשהו שיאפשר למועמדים ליצור איתם קשר ולנסות להשפיע עליהם. מעניין למה. מחצית מהצירים הם חברי מועצת העיר תל אביב. 11 צירים נוספים הם "נציגי ציבור" שהעירייה בחרה. כלומר, כדי לבחור מועמד מטעם ש"ס צריכים חלק מחברי מועצת העיר או מנציגי הציבור לחצות את הקווים ולא להצביע עבור הרב חיים אמסלם. אתם חושבים שלא הגיוני שזה יקרה? בפוליטיקה הישראלית אין שום דבר שאינו הגיוני. הביטו סביב רגע.
התרעות פיקוד העורף