הדיל הפוליטי מרחף מעל השולחן
הרצוג יודע שנתניהו מינה אותו לנשיאות ובאולפן נרמז על חובתו האישית של הרצוג לנתניהו. זה יוצר לחץ ציבורי ופוליטי כאחד. הדילמה פשוטה אך אכזרית: כיצד הוא ייראה מול מחנה נתניהו אם יסרב לחנינה? ומול מתנגדיו, כיצד ייראה אם יסכים לה?
גיא פלג: "אפשר לגמור את האירוע הזה במילה אחת די תצאי"
אחד הרגעים החזקים של הערב הגיע מגיא פלג. בזמן שהמערכת כולה מסלימה את ההתקפות על בתי המשפט ועל שופטים, פלג אמר את מה שאיש לא העז לומר בצורה כזו: מחולל הכאוס הוא ראש ממשלת ישראל.
פלג טען שהסופה המשפטית, פוליטית וציבורית סביב מערכת המשפט מתודלקת במידה רבה על ידי דמויות כמו גוטליב, שמקבלות גיבוי מלא מראש הממשלה ושנתניהו, אם רק ירצה, יכול בלחיצה על הדוושה ההפוכה לעצור הכול.
אני אוסיף, זה אותו נתניהו שמבקש חנינה כדי "להרגיע את הרוחות הסוערות בעם". אם כל כך חשוב לו לאחד ולעצור את הפילוג - שידרוש מטלי גוטליב להפסיק להלהיט אותם. והאמת הפשוטה נחשפת. הכאוס המשפטי-ציבורי שיוצר קרע בעם הוא בחירה של נתניהו ולא גורל.
אלמוג בוקר הפתיע: נתניהו מפחד מוועדת חקירה כי הוא יודע שהוא אשם
רגע נוסף, דרמטי במיוחד, הגיע מאלמוג בוקר. בוקר, שבדרך כלל מזוהה עם מחנה הימין ומקפיד על זהירות יתרה בביקורת על הממשלה, אמר לראשונה בצורה ברורה: "נתניהו לא רוצה ועדת חקירה ממלכתית כי הוא חושש שהיא תוביל לאחריות אישית שלו". זוהי אמירה מפורשת מצדו של בוקר.
במילים אחרות, מה שהיה אמור להיות חובה - הופך לפרס. וזה בלתי נסבל. זה מנוגד לרוח החוק, לרוח הממלכתיות ולרוח ההיגיון. במקום ועדת חקירה, שלמדינה יש חובה להקים, אנחנו רואים ועדת חקירה שמשמשת כקלף מיקוח אישי למשפט נתניהו.
חנינה לנתניהו תמורת הקמת ועדת החקירה היא מגוחכת ואינה הכרעה משפטית. זה הרגע שבו ישראל מחליטה אם היא מדינת חוק או מדינת עסקאות. הרצוג עומד ברגע היסטורי. לחצים פוליטיים, משפטיים, ציבוריים ובינלאומיים מכל הכיוונים.
החלטה אחת שלו יכולה לשנות את המערכת, או לשבור אותה. בנוסף, הרגע הזה יצרוב את הזיכרון הלאומי מהקריירה של הנשיא הרצוג. הוא נמצא בדילמה - או שחצי מדינה תעריץ אותו או שחצי מדינה תנטור לו לעד. באיזה חצי יבחר הנשיא שהיה שייך למחנה השני?
התרעות פיקוד העורף