עשרות שמות נזרקו לאוויר: ברק סרי, אלי אוחנה, גיא פלג, אלמוג בוקר או אפילו אביב גפן. ובסוף נבחר - אף אחד. אופירה אסייג מגישה לבד. במקום אופירה וברקוביץ' או אופירה ולוינסון, קיבלנו את אופירה, נקודה. ואין בזה רע. כי זו תוכנית טובה, אבל רגילה. שגרתית. כמו עוד שעה, עוד פאנל, עוד פרשנים, עוד שאלות, לפעמים גם תשובות. בעבר זו לא הייתה סתם תוכנית, אלא אירוע.
עם ברקוביץ' זה היה אירוע תקשורתי-בידורי, עם לוינסון אירוע עיתונאי-ענייני. לשניהם יש פתיל קצר ופה גדול, שהופכים את האולפן לחוויה, ומכניסים כמעט לכל ראיון הפתעה בלתי צפויה. ברקוביץ' תופס את אביר קארה (אז ניהל את מלחמת העסקים הקטנים) מסתמס עם שר האוצר, זה אחד מאירועי הטלוויזיה הבלתי נשכחים. מני נפתלי עוזב את האולפן. לוינסון צולב את סמדר מורס שמתחננת ל"מים, קפה, משהו?", זה אייקוני. כשאופירה לבד, היא סתם עוד מנחה.
התרעות פיקוד העורף