זירת הכנסת היא לא הזירה הנוחה ביותר בה נתניהו יכולה להעביר את מסריו, למרות שהיתרון הגדול של התנגחות באופוזיציה מצווחת הוא יכול להשיג רק שם. המקום הנוח ביותר לראש הממשלה הוא נאומים ללא שאלות. או ראיונות בתקשורת הזרה, שבה שומרים בדרך כלל המראיינים על הענקת במה מכובדת.
לנתניהו אין בעיה להתראיין גם לתקשורת הישראלית, במובן שעל כל שאלה תהיה לו תשובה טובה ומוכנה מראש, אלא שהתרבות שהתפתחה בשנים האחרונות, עם פריצת גבולות השיח, חוסר כבוד, התפרצויות חוזרות ונשנות לדבריו, מונעת ממנו לנצל במה זו, ובמידת מה של צדק.
בכנסת נאומו הופרע שוב ושוב על ידי האופוזיציה, מה שאמנם הפריע לרצף, אבל העניק לראש הממשלה את ההזדמנות להתנגח, ולצופים הצצה לקמפיין הבחירות של הליכוד 2026.
הבמה היחידה שנותרה לו ושאין לאחרים, היא דוכן הכנסת, והזכות לתקוף את נתניהו בעודו מחוייב לשבת במליאה מולו ולספוג את הדברים, ואתמול ניצל לפיד את הבמה הזאת במלואה. רשמית לפיד הוא ראש האופוזיציה ובכנסת הוא נחשב למי שטוען לכתר מול הליכוד.
במציאות הוא ראש מפלגה שנאבקת באחוז החסימה ואילו את המחנה מוביל אחר. אם יצליח לפיד להפוך את התמונה ולחזור להיות מוביל המחנה, זה נראה היום כמו משאלת לב רחוקה, אבל כידוע אין זה אומר שזה בהכרח לא יקרה.