צודק יאיר לפיד שאמר לאחר האירוע שמדובר בחרפה. בדבריו כיוון לפיד מן הסתם לנתניהו, שכביכול גרר את המנהיג הזר לעוד פרק במאבק הדה-לגיטימציה למשפטו, אולם מבדיקת לו"ז הביקור מסתבר שבאמת לא הייתה ברירה אחרת. ביום ראשון היה נתניהו יחד עם כל הממשלה ב'לו"ז חוץ', כלומר מחוץ ללשכות בירושלים ובתל אביב, כשביקר עם הממשלה בדימונה. ביום שני אמור היה אחרי המשפט להיפגש עם שליח הבית הלבן טום ברק ושגריר ארה"ב בטורקיה, ואילו לאוטרה אמור היה להמריא חזרה כבר בארבע אחה"צ.
לצערי לא נוכל להיפגש עם ראש הממשלה, בישר לו אוחנה, שליווה את הביקור לכל אורכו, וזאת מפני שהשופטים במשפטו סירבו לבקשתו לפגוש אותך ולבטל את יום הדיונים לשם כך. יחד עם זאת, ציין באוזניו, שלדעתו ראש הממשלה ישמח מאוד לראות אותו בבית המשפט. ושהיו מנהיגים שעשו זאת לפניו ובראשם שגריר ארה"ב מייק האקבי. לאוטרה כאמור הסכים מייד. השניים הגיעו לבית המשפט, פגשו את נתניהו, שחש שביעות רצון גדולה מהאירוע, ושימשו כצפוי לעוד פרק במסע הדה לגיטימציה למשפטו, לזעמה של האופוזיציה שהחליטה בתגובה להחרים את ביקורו בכנסת.
התמיכה שמעניק אוחנה לנתניהו מוחלטת. זה לא דבר חדש. אבל עם הזמן נראה שיו"ר הכנסת הופך להיות אחד המקורבים הקרובים ביותר לראש הממשלה. האיש למשימות מיוחדות. זה שנתניהו סומך עליו בעיניים עצומות.
נתניהו ואוחנה, החולשים על שניים משלוש רשויות המדינה, מדברים ומתואמים כמעט בכל דבר שעל הפרק. מהמאבק במשפטו, דרך התפיסה שיש צורך בשינויים בבית המשפט, ועד סמכויות נרחבות בוועדת החקירה הלאומית שנתניהו מעוניין להקים, המעניקה ליו"ר הכנסת מעמד-על בקביעת חברי הוועדה. במילים אחרות החוק החדש, שהניח אריאל קלנר בתמיכת ועידוד נתניהו, שם במידה רבה את גורלו של ראש הממשלה בידיו של אוחנה.
שכן החוק קובע שבמידה שלא תהיה הסכמה של 80 ח"כים על דמותם של חברי ועדת החקירה, בשל החרמת האופוזיציה שכבר הודיעה שלא תשתף פעולה עם החוק, תועבר סמכות קביעת ההרכב על יו"ר הכנסת. לא רבים הם האנשים שחיים בעולם הזה שנתניהו היה מסכים, מלכתחילה ומתוך בחירה, להפקיד את גורלו בידיהם. אוחנה הוא אחד מהם.
יו"ר הכנסת תומך תמיכה מלאה בחוק ועדת החקירה הלאומית ושולל מכל וכל ועדת חקירה ממלכתית שאת הרכבה קובע על פי החוק השופט יצחק עמית. לא רק בגלל הסמכויות שמעניק לו החוק החדש, אותם הוא מקווה שלא ליישם, וכולו תקווה שהאופוזיציה אחרי אישור החוק תבחר לציית לו ולבחור את נציגיה בוועדת החקירה, אלא כי מעבר לחוסר האובייקטיביות הבולט של עמית בסוגיות שונות שעל הפרק, לא נכון להפקיד את גורלה של הממשלה בידיו של מי שמצוי במאבק פוליטי עמה ומנסה להכשיל אותה בכל דבר.
בסיטואציה של התנגשות בין הרשויות לא יתכן שהרשות המבצעת תמנה את מי שמנסה להפיל אותה לקבוע מי יחקור אותה. זו לא תהיה ועדת חקירה אלא ועדת חיסול. זה אולי מה שהאופוזיציה מעוניינת בו ולכן היא נאבקת על עמית, אבל לא בטוח שזה מה שטוב למדינה כעת. יותר חשוב חקר האמת.
למרות שאוחנה במקום הראשון בסקרי הפריימריז, לרבות זה שפורסם ב"מעריב" לפני כשבוע, שנערך בקרב מתפקדי המפלגה, ראש הממשלה לא רואה בו איום כמו שהוא רואה בחלק מבכירי הליכוד. הוא ואוחנה משוחחים לעיתים כל שבוע, לפעמים יותר מכך, תלוי מה על הפרק.
היום הוא לא מתחרט לרגע על כך שמונה לתפקיד. אוחנה הוא לא שר החוץ אבל בכמה זירות מרכזיות הוא מצליח להשפיע ולהסביר את מדיניות הממשלה יותר ממרבית חברי הממשלה, בה הוא כלל לא חבר. כמו ארה"ב למשל. בעוד שנתניהו ודרמר מתמקדים בעיקר בבית הלבן ומשרדי החוץ וההגנה, אוחנה חורש את הקונגרס והסנט ועושה בהם נפשות למדיניות הישראלית. רק בשבוע שעבר ביקר בוושינגטון וערך בליץ פגישות עם שורה ארוכה של סנטורים, בזמן בו ישראל נמצאת בצומת מכריע לקראת המעבר לשלב השני בעזה, עוד בטרם הושלם השלב הראשון במלואו.
התרעות פיקוד העורף