מהפכה שקטה במערכת
על פי נתוני מכון עלמא, בעוד שמבחינה חיצונית הסוללות נראות ללא שינוי, המערכת עברה עשרות שדרוגים מבצעיים משמעותיים בשנתיים האחרונות. המערכת, שתוכננה במקור ב-2011 ליירוט רקטות קצרות טווח (4-70 קילומטרים), הפכה למגן רב-תכליתי המסוגל ליירט גם טילי שיוט וכטב"מים מתקדמים.
לפי גורמים מערביים, מערכת כיפת ברזל של סוף 2025 שונה מהותית מקודמותיה, במיוחד בכל הנוגע למכ"ם ולמעטפת היירוט שלה. השינויים משקפים את מרוץ החימוש בין ישראל לאיראן והפרוקסי שלה.
ביצועים יוצאי דופן במלחמה
במהלך מלחמת "חרבות ברזל", שוגרו עשרות אלפי רקטות, פצ"מרים וכטב"מים על ידי חזבאללה בלבנון וחמאס בעזה. כיפת ברזל השיגה מעל 90 אחוזי יירוט של האיומים שהיא שוגרה לנטרלם.
המערכת הופעלה גם נגד כטב"מים ששוגרו על ידי חזבאללה והחות'ים מתימן - איום קשה יותר לגילוי בשל הגובה הנמוך שלו יחסית למסלול הבליסטי של רקטה. על פי דיווחים שונים, המערכת סייעה גם למאמצי ההגנה נגד הטילים הבליסטיים האיראניים במהלך מלחמת 12 הימים נגד איראן.
שדרוגים מרכזיים
אחד השינויים הקריטיים ביותר התרחש ברכיב המכ"ם. בעוד שתי הסוללות הראשונות היו מצוידות במכ"ם קטן (מיני-MMR), עם הזמן המכ"מים הוגדלו ושופרו. המעבר למכ"מים גדולים אפשר להשיג הגנה נגד עשרות איומים בוזמנית - יכולת שהודגמה בבירור במהלך המטחים הכבדים ביותר במלחמה.
המערכת משתדרגת באופן שוטף כחלק ממרוץ חימוש עם הציר האיראני-חזבאללה, וגם מול האפשרות שישראל תצטרך להתעמת בעתיד עם כוחות סונים ג'יהדיסטים מסוריה. שיפורים מתמידים מתרחשים באלגוריתמים לזיהוי איומים והכוונת המיירטים, תוכנה לשליטה ובקרה, במכ"ם, ובמיירטים עצמם.
שיתוף פעולה אמריקאי
חבילת הסיוע האמריקני בסך 8.7 מיליארד דולרים, שאישר הקונגרס האמריקני באפריל 2024, כללה חבילה ייעודית של 5.2 מיליארד דולרים לחיזוק מערכות ההגנה האווירית של ישראל - "כיפת ברזל", "קלע דוד" ומערכת הלייזר רבת העוצמה שנמצאת בסיום תהליך הפיתוח.
ב-21 בנובמבר 2025, חברת הביטחון האמריקאית ריית'און הודיעה יחד עם רפאל על פתיחת מפעל משותף לייצור מיירטי כיפת ברזל במדינת ארקנסו. המפעל ייצר גם את הגרסה האמריקאית של המיירט טמיר (Sky Hunter) לשימוש על ידי כוחות הנחתים של צבא ארה"ב. הבחירה של המארינס האמריקאי במיירט הטמיר מעידה על כך שניתן להתאים את המיירט ליכולות יירוט לטווח בינוני.
שילוב לייזר עתידי
לגבי שילוב הלייזר, ובעיקר מערכת "מגן אור" של חברת רפאל, חשוב לציין כי הלייזר אינו פתרון עצמאי אלא מבצע משלים המשתלב בארכיטקטורה הקיימת של כיפת ברזל ליצירת מטריצת יירוט חזקה יותר. תותחי לייזר ישתלבו במכ"ם ומערכת התגובה של כיפת ברזל.
הלייזר מציע יתרון כלכלי משמעותי, עם מחיר יירוט של כמה דולרים לכל יירוט (מחיר החשמל), לעומת כ-50 אלף דולר לכל מיירט טמיר. עם זאת, ללייזרים יש מגבלות פיזיקליות, במיוחד בנוגע לכמות הזמן שבו הלייזר חייב להתמקד במטרה כדי להשמיד אותה, ותנאי מזג אוויר. קצב "האש" של הלייזר נגד מטח כבד איטי בהרבה לעומת כיפת ברזל.
עבור איומים ספציפיים, כגון כטב"מים אריכי טווח המנסים לחדור לעומק ישראל, הלייזר הוא אידיאלי. טווח הלייזר הנוכחי מוערך בכ-10 קילומטרים.
"מעבדת קרב" עולמית
הקצב המבצעי של המלחמה הפך את ישראל למעבדת קרב עולמית, המאיצה ומטיבה את תהליכי פיתוח. אפקט "מעבדת הקרב" מאפשר למהנדסים הישראליים לסגור פערים בזמן אמת, ולהתאים את המערכת לטקטיקות המשתנות של האויבים השונים בזירות השונות.
תהליך של "פיתוח ספירלי" - תהליך שדרוג מערכת תוך כדי שימוש, הנהוג בתעשיות הביטחון - משחק תפקיד קריטי בפיתוח מערכות אלו. מדובר בתהליך מורכב ביותר, שכן כל שינוי יכול לגרור שינוי לא צפוי במרכיב אחר.
אתגרים עתידיים
לגבי אתגר הכטב"מים, יכולת הגילוי של הכטב"מ נותרת צוואר הבקבוק העיקרי, ולא היכולת להפיל את המטרות. בהקשר זה, נעשו שיפורים ביכולות הגילוי והמעקב, במיוחד בצפון אל מול חזבאללה.
בסופו של דבר, בעוד נוף האיומים ממשיך להתפתח - כאשר איראן ושלוחיה משפרים את הדיוק, הטווח והקטלניות של הארסנל שלהם - מערך ההגנה האווירית של ישראל נמצא במרוץ מתמיד להישאר צעד אחד לפני האויב. ייתכן כי האיום הבא יהיה איום הנחילים המסיביים ורחפני אויב אוטונומיים.
התרעות פיקוד העורף