לפי הפרשנות בלבנון, ישראל פועלת בשנים האחרונות לתמיכה בגורמים בדלניים במדינות ערביות שונות, מטעמים אתניים, עדתיים או אחרים, מתוך תפיסה כי מהלכים כאלה עשויים להרחיב את השפעתה האזורית. בדיווחים נטען כי "תחושת עליונות צבאית ומדינית" מאפשרת לישראל לקדם מהלכים מסוג זה.
גורמים פוליטיים בלבנון, שצוטטו בדיווחים, מעריכים כי כפי שישראל פועלת בזירות מרוחקות יחסית מבחינה גיאוגרפית, כך קיימת מבחינתה שאיפה ליישם תפיסה דומה גם בזירות הקרובות אליה, ובראשן סוריה ולבנון. זאת, על רקע השינויים האזוריים שחלו בעקבות השבעה באוקטובר.
עוד נטען בדיווחים כי מדינות ערביות רבות, שגינו את ההכרה הישראלית בסומלילנד, ממשיכות במקביל לתמוך בשלטון הזמני בסוריה, ולעיתים העלימו עין מהתנהלותו כלפי קבוצות מיעוט. לפי הפרשנות הלבנונית, מדינות אלו מחזיקות במנופי לחץ שיכולים להשפיע על מדיניותו של השלטון בדמשק, אך אינן מפעילותם במלואם.