הבעיה עם מיזם "הסל של ישראל" אינה שהוא נולד ממניעים רעים. להפך, קשה שלא להעריך את הרצון להקל על הכיס הישראלי. הבעיה היא שהוא נולד ממודל שגוי: מודל שמניח שתחרות על 100 רבי מכר תייצר שינוי, בזמן שהשינוי כבר קיים בזירה הזאת, ורבי המכר עצמם אינם הבעיה, אלא היעדר המוטיבציה של היצרנים להילחם, והיעדר מנגנון שמתגמל חלופות סל ולא מוצר בודד.
בישראל, כל מי שעוסק בקמעונאות מזון יודע שהרשתות אינן צריכות ללמוד מהמדינה מהן הנקודות הרגישות לצרכן. במבה אסם, ביסלי אסם, פתי בר אסם, כריות תלמה של יוניליוור, קוקה קולה, נפוליאון תנובה, ג’ל כביסה ממותג מוביל, קטשופ אסם, קפה טורקי עלית - כולם הם מוצרים שהקמעונאים מכירים היטב, אפילו אינטואיטיבית, גם בלי סקר, גם בלי מיזם. לחצו כאן לאייטם
התרעות פיקוד העורף