"זה צילום רגעי בזמן - ולא תחזית"
לדבריו של טופולם, המקום הראשון של ישראל בטבלאות ההימורים הוא לכל היותר צילום רגעי, כזה שאומר מעט מאוד על מה שיקרה בפועל במאי. "בשלב הזה יש פשוט יותר מדי גורמים לא ידועים", הוא מסביר. "זה ניחוש בלבד, ואין לזה כמעט שום קשר למה שאנחנו צפויים לראות על הבמה או לאיכות המוזיקה עצמה".
לטענתו, כל ניסיון לקרוא את ההימורים כתחזית מוזיקלית הוא שגוי מיסודו. "לפני שנחשפים שירים, הופעות או זהויות אמנותיות, ההימורים לא יכולים לשקף איכות. הם משקפים תחושה כללית, לא תוצאה".
לדבריו, ההימורים הם לכל היותר צילום פסיכולוגי של הרגע, לא תחזית. רק בשלבים מתקדמים של העונה - אחרי בחירת שירים, חזרות ותגובות ראשוניות - אפשר להתחיל לדבר על קורלציה מסוימת בין ההימורים למציאות.
טופולם רואה בכך התפתחות חיובית. "יש היום דגש חזק יותר על מוזיקה וכוריאוגרפיה, וזה טוב לתחרות", הוא אומר, ומסביר שהחוקים הללו לא אמורים לפגוע בישראל או בכל מדינה אחרת, אלא לגרום לכך שהשיר הטוב ביותר ינצח, ללא קשר למדינה ששלחה אותו.
הוא גם מסביר את הפער הקבוע בין הצבעות השופטים להצבעת הקהל: "השופטים נועדו להבטיח הערכה הוגנת ומקצועית, בעוד שהקהל נוטה להצביע לגימיקים קליטים, למדינות שכנות או בהתאם למה שההימורים מציעים. זו בדיוק הסיבה שאנחנו רואים לעיתים פערים חדים בין תוצאות השופטים לתוצאות הטלווטינג".
מבחינתו של טופולם, הדיון החשוב באמת אינו אם ישראל תזכה - אלא איך אמורה להיראות שיטת ההצבעה בעתיד. "השאלה איננה אם מותר להצביע 10 או 20 פעמים", הוא אומר, "אלא האם הוגן לאפשר את כל ההצבעות לאותה מדינה". לדבריו, ייתכן שבעתיד יהיה צורך לאפשר הצבעה למספר מדינות שונות, אך להגביל הצבעה חוזרת לאותה מדינה. "זה דיון שילווה את האירוויזיון עוד שנים קדימה", הוא מעריך.
המסקנה של טופולם ברורה: המקום הראשון של ישראל בטבלאות ההימורים הוא נתון מעניין ואפילו מחמיא - אבל כזה שחייבים לקחת בעירבון מוגבל. בלי שיר, בלי הופעה ובלי הקשר בימתי, מדובר בעיקר במדד של ציפיות ורעש תקשורתי, לא של תוצאה עתידית. ובמילים פשוטות: זו פתיחה מסקרנת, אבל האירוויזיון האמיתי עוד רחוק מלהתחיל.
התרעות פיקוד העורף