בעוד הדיון הציבורי על משבר האקלים מתמקד ברכבים חשמליים ובאנרגיה מתחדשת, ענף אחד גדול, יקר ומזהם במיוחד ניצב בפני קו סיום ברור: התעופה האזרחית. עד שנת 2050, כך קובעת הרגולציה הבינלאומית, העולם לא יוכל להמשיך להפעיל מטוסים באמצעות דלקי מאובנים. הבעיה היא שהמטוסים עצמם לא נעלמים, וגם לא הביקוש לטיסות.
המשמעות היא פיתוח דלק נוזלי, סילוני, שמתפקד בדיוק כמו הדלק הקיים, ללא צורך בשינוי מנועים, תשתיות או נהלי טיסה. "הקפטן לא יידע אם תדלקו את המטוס בדלק שמיוצר מתהליך חדש או בדלק שמקורו באדמה", מסביר מזורסקי.
למרות העיסוק בדלק עצמו, אנשי הפרויקט מדגישים כי הסיפור הכלכלי של ישראל אינו בייצור הדלק, אלא בליבה הטכנולוגית שמאפשרת אותו. "הקטליזטור הוא לב התהליך", אומר מזורסקי. "זה הרכיב שהופך את הייצור ליעיל וכלכלי, והוא יפותח וייוצר בישראל, תוך הגנה בפטנטים".
לפי החזון, בעוד מתקני ייצור הדלק יוקמו ברחבי העולם - ליד שדות תעופה, תחנות כוח או מתקני פסולת - הידע, הטכנולוגיה והייצור של הרכיב הקריטי בתהליך יישארו בישראל. "אני מדמיין מפעלים בקריית שמונה ובירוחם שמייצרים את הליבה של התעשייה הזו", הוא אומר. "זה פוטנציאל כלכלי משמעותי מאוד".
אחד החידושים המרכזיים בפרויקט הוא פיתוח טכנולוגיה מבוזרת: לא רק מתקנים ענקיים, אלא מתקנים קטנים שניתן להציב ליד מקורות קיימים של אנרגיה, פחמן דו חמצני ומקורות מים. המתקנים ימוקמו בקרבת שדות תעופה. לדברי בואינג והטכניון, מוקם בקמפוס מתקן ניסויי ייחודי, בפקולטה לאווירונאוטיקה, שיאפשר בדיקות מתקדמות של דלקים סילוניים בתנאי טיסה שונים.
"מה שייחודי כאן הוא הקונסטלציה", אומר פרופ’ גזית. "מעט מאוד מקומות בעולם מרכזים כמות כזו של אקדמיה, תעשייה וטאלנט סביב מטרה אחת. זה מעניק לישראל יתרון תחרותי אמיתי. אין הרבה מקומות בעולם שבהם כל כך הרבה פקולטות עובדות יחד על בעיה אחת - כימיה, אווירונאוטיקה, חומרים וסביבה. השילוב הזה מאפשר לנו לפתח תהליכים שבאמת יכולים לעבוד בשטח".
על רקע המלחמה והדיון בחרמות אקדמיים וכלכליים, אנשי הפרויקט מדגישים מסר חד: בואינג לא רק שלא נסוגה, אלא מעמיקה את ההשקעה. "לבואינג אין הצדקה קיומית להמשיך לייצר מטוסים אם לא יימצא פתרון לבעיית הפליטות", אומר מזורסקי. "והם רואים בטכניון ובישראל את המובילים של הפתרון הזה". פרופ׳ גזית מוסיף: ״ברמה האישית אני לא חווה חרמות. יש עניין רב בטכנולוגיה שמתפתחת כאן מכל העולם".
הפרויקט עדיין נמצא בשלבי פיתוח, ואיש אינו מבטיח פתרון מיידי או לוחות זמנים אופטימיים מדי. מדובר בתהליך הנדסי מורכב, יקר וארוך. אבל זהו גם תהליך ריאלי. "זה לא מדע בדיוני", מסכם מזורסקי. "זה עניין של יעילות, של הנדסה טובה. ואם נצליח זה יכול להפוך לאחד מעוגני הצמיחה של הכלכלה הישראלית בעשורים הבאים. אני לא מדבר על חלום תיאורטי. לעיני רוחי אפשר לדמיין הקמה עתידית של מפעלים בקריית שמונה ובירוחם, שיספקו את הליבה הטכנולוגית של התעשייה הזו לעולם״, אמר.
מעבר להיבט הסביבתי, המשמעות הכלכלית של הפרויקט עשויה להיות מרחיקת לכת: יצירת תעשייה ישראלית חדשה, עתירת ידע ופטנטים, שתמקם את ישראל בלב שרשרת הערך העולמית של תעופת העתיד. "הדלק עצמו ייוצר בכל העולם, אבל הקטליזטור הוא הליבה של כל התהליך. זה רכיב עתיר ידע, מוגן בפטנטים, שאנחנו רוצים שייוצר בישראל ויישאר כאן", אומר מזורסקי.
בעולם שבו השמיים מתמלאים מטוסים והלחץ לצמצם פליטות רק גובר, ייתכן שהתשובה לא תגיע ממטוס חדש, אלא מדלק חדש, שיפותח כאן, בעיר הכרמל.
התרעות פיקוד העורף