והאירוניה המרה? מרדכי דוד, אדם שלא היה ראוי לקבל שום במה, זוכה בדיוק למה שהוא מחפש - בולטות, במה ועוד דיון סוער באולפן שישי. לא ירחק היום, ובקצב הזה, גם תפקיד פוליטי לא יישמע מופרך למרדכי דוד. במדינה שבה עבר פלילי כבר אינו מכשול לכהונה כשר לביטחון פנים, הכול אפשרי.
שרביט ההגנה של הממשלה
מילא דדי שמחי, שמניעיו האישיים וכוונותיו לרוץ לפוליטיקה ידועים לכולנו, אבל האכזבה הקשה הגיעה דווקא מכיוונו של הכתב אלמוג בוקר, שניסה להקטין את האירוע ולצרף אותו לסבך אירועים של שני הצדדים, אך שכח יותר מכול לגלות קולגיאליות כלפי הכתב הבכיר של חדשות 12, שחווה על בשרו איומים מאותו מרדכי דוד.
הרגע האנושי ביותר הגיע מהכתב הפלילי של חדשות 12, גיא פלג, כשפלט לאוויר האולפן בייאוש: "אני מרים ידיים" - ייאוש של עיתונאי שנלחם בכמה חזיתות במקביל: חושף פרשות מסעירות של הממשלה, סופג הטרדות, מתמודד עם בריונים, ואז מגלה שגם בביתו ומשכנו, באולפן, מול קולגות, אין קיר ברור של גיבוי. כמה מלחמות אדם אחד יכול לנהל?
זה כמו אותם ויכוחים חסרי תכלית על כן ביבי לא ביבי, כשלא משנה כמה תוכיח להם, אילו עובדות תציג בפניהם, וכמה מחיר כבד הם ישלמו על בשרם בעקבות תמיכתם בנתניהו - הם ימשיכו להלל את המנהיג ולהגן עליו בגופם.
בין חגיגות לליקוקים בצמרת
העם הזה ראוי למנהיגות אחרת
והדיסוננס זועק: חיילים, רופאים, אזרחים אמיצים, אנשים נפלאים שעשו הכול כדי להשיב את גופתו של רן גואילי. ומעליהם הנהגה עם הון אנושי מהנמוכים שנראו בתולדות מסדרונות הכנסת. הנהגה שמתנהלת בניתוק, בחוסר אחריות, באמירות מקוממות על חיי אדם שנפלו במלחמה בגלל חוסר חימושים - פליטת פה הזויה של ראש הממשלה, כשמי שהיה אחראי לאורך השנים על החימושים והמדיניות הוא ראש הממשלה עצמו, שהתנגד בתוקף לחימוש והתעקש על מלחמה של קידמה שהתפוצצה לנו בפרצוף. קושמרו לא אמר זאת במפורש, אבל המסר היה ברור: העם הזה ראוי למנהיגות אחרת.
בינתיים אנחנו עדיין מחכים למימוש ההבטחות של נתניהו ל"ניצחון מוחלט והכרעת חמאס", כשברקע אלמוג בוקר מתאר כיצד ארגון הטרור הרצחני חמאס הולך ומתחזק, טומן מטעני חבלה לאורך הקו הצהוב, מצליח לגייס מחדש אלפי מחבלים, ומתעשר מסיוע הומניטרי שנכנס לעזה.
התרעות פיקוד העורף