איזנקוט התעלם והמשיך: "חשוב לי לא להגיד משפט כמו 'ניצחון מוחלט'. אני מקדיש מחשבה למילים, ומנסה להציג את הלוגיקה שבעניין גם אם הוא טיפה יותר מורכב. מעירים לי כל הזמן. אני יכול להגיד לך ששלחו כמה אנשים שילמדו אותי. אמרו לי: 'גדי, אתה חייב לעלות בקול'. אני מרגיש שזאת הצגה. אמרו לי: 'גדי, אתה לא יכול לדבר בקול מונוטוני. אתה צריך לעלות, לרדת, לתת מבטים מלאי חשיבות עצמית'".
בהמשך, שאל קובן האם ראש הממשלה ואנשיו היו מודעים לכך שהדלפה כזו מסכנת את המקור המרכזי למידע על החטופים. איזנקוט השיב ללא היסוס: "אחד המקורות החשובים ביותר ברצועת עזה, אני מכיר אותו הרבה שנים, ונתניהו מסכן את המקור הזה. הוא היחידי שיודע גם מאיפה זה מגיע, ולכן זה עניין חמור מאוד".
כאשר קובן ביקש להבין כיצד ייתכן שרק אדם אחד יודע את מקור המידע, פירט איזנקוט את מנגנון האבטחה סביבו: "הנגד יודע מה המקור, כי הוא הקב"ט שלו. שמו אותו כדי לשמור על המקור, כי רק 15, 10, 20 אנשים מקבלים אותו. אז הוא בוגד ונותן את המידע הזה לאזרח. האזרח, פלדשטיין, לוקח ומניח אותו על השולחן".
ברגע החריף ביותר של הריאיון, העלה קובן שאלה קיצונית במיוחד: "זה אירוע שהוא על סף בגידה מה שאתה מתאר פה. זה אירוע על סף בגידה, זה התנהלות של ארגון פשע. אתה אומר שראש הממשלה בגד במדינה? עשה משהו שהוא על סף בגידה במדינת ישראל?". איזנקוט בחר בניסוח מדוד אך קשה לא פחות: "הייתי אומר שזה לפחות מעילה באמון הבוחרים, מעילה בחיילים, בחטופים ובאמון אזרחי המדינה. ולכן זה אירוע חמור מאוד שמחייב חקירה".