התוצאה? מדפים שמתדלדלים, מחירים שעולים, ותירוצים שכבר מוכנים. הצרכן הישראלי, כרגיל, ישלם את החשבון.
ארבעת הגורמים - כשהכל מתנפל בו-זמנית
מפת הסיכונים - מוצר מוצר
מוצרים בסיכון גבוה מאוד
מוצרים בסיכון גבוה
מוצרים סיכון בינוני-גבוה
התופעה הכלכלית שחוזרת - "שיא הביקוש כתירוץ"
בשנה האחרונה ראינו את זה בבשר הבקר, בשמן הזית, ובביצים. הסיבה: הקמעונאים והספקים למדו שבתקופות לחץ, הצרכן פחות רגיש למחיר - הוא רוצה לקנות ולהבטיח מלאי. זה הגורם שמאפשר להם "לנצל" את חוסר הוודאות.
מה עושים - המדריך המעשי לצרכן
הכנה מראש אינה פאניקה - היא ניהול סיכונים. אלה ההמלצות לניהול מלאי ביתי נבון לקראת התקופה:
מה על הרגולטור לעשות - ועדיין לא עשה?
הממשלה והרגולטורים - רשות התחרות, משרד הכלכלה, ורשות המזון - מחזיקים בכלים להתמודד עם תקופה כזו. חלקם מפעילים אותם; חלקם לא. פתיחת מכסות יבוא חירום לביצים, לעוף ולמוצרי חלב עוד לפני שמתפתח חוסר - ולא אחרי שהמצלמות כבר בסופרמרקט. פיקוח אקטיבי על מחירים בקטגוריות הרגישות בתקופה זו. תיאום מול התאחדות התעשיינים כדי למנוע צמצום ייצור מוגזם בתקופת המעבר לפסח. ושקיפות - הצרכן זכאי לדעת אם יש בעיית אספקה בדרך, ולא לגלות אותה כשהמדף ריק.
סיכום: להיות ערניים - לא מבוהלים
ישראל חיה זה עשורים בתוך מורכבות ביטחונית, לוגיסטית וחברתית שאין לה אח ורע בעולם המערבי. השוק הצרכני שלנו הוכיח חוסן מרשים - אך חוסן אינו אומר חסינות. הסערה הקרובה אינה בגדר תסריט קיצון. היא צבר של גורמים מוכרים, שהפעם מגיעים ביחד. הצרכן הנבון שמכין עצמו בשקט, מנהל מלאי ביתי מינימלי ומודע לדפוסי תמחור אופורטוניסטיים - הוא הצרכן שיחצה את התקופה הזו בשלום וכיסו. כולם מדברים על הכנות ביטחוניות. הגיע הזמן לדבר גם על הכנות צרכניות.
התרעות פיקוד העורף