על פי הדיווח באמירויות, מהלך ה"מלקחיים" האמריקאי יוצר גם מרחב טעות מסוכן בסביבה מתוחה במיוחד. טעות בהערכת המצב מצד טהראן עלולה להביא אותה לפתוח באש ראשונה - מהלך שעשוי לספק לוושינגטון עילה לתקיפה. עוד מצוין כי מרחב הטעות נותר קיים גם על רקע תמרונים משותפים שמקיימת איראן עם רוסיה בים עומאן ובצפון האוקיינוס ההודי, המוצגים כהגברת הביטחון הימי וחיזוק שיתוף הפעולה בין הציים.
עוד ציין כי הכיתור מעלה את רמת הסיכון למקסימום, אך אינו מעיד בהכרח שאיראן תפתח באש. לדבריו, המצב משקף ניהול הסלמה ולא פיצוץ יזום - אלא אם תתעורר תחושת איום קיומי בטהראן, מצב שלדבריו טרם התממש.
הרתעה רב-ממדית או מדרון חלקלק להסלמה
לדבריו, אסטרטגיה זו משתקפת כיום בדפוס הפריסה האמריקאי סביב איראן - בים, בבסיסים בעיראק, באמצעות בריתות הגנה והגברת הנוכחות הימית. חווידי הדגיש כי אין מדובר במצור מסורתי, אלא ברשת לחץ רב-ממדית - צבאית, כלכלית, מודיעינית וביטחונית. מטרת הכיתור, לדבריו, היא בראש ובראשונה הרתעה: לא פלישה, אלא עיצוב מחדש של התנהלותה האזורית של איראן וצמצום מרחב התמרון שלה.
עוד הוסיף כי כלים אלה מאפשרים לאיראן להגיב, אך אינם מעידים על נכונותה להרפתקה של תקיפה מקדימה כוללת. לדבריו, טהראן נוטה לנהל את המתיחות ולא להסלים אותה, תוך ניסיון לבסס משוואת הרתעה הדדית - לא מלחמה כוללת אך גם לא כניעה.
לפי הדיווח, וושינגטון מודעת לכך שכל עימות ישיר עלול להצית את האזור כולו ולגרור עלויות פוליטיות, צבאיות וכלכליות כבדות. לפיכך, הכיתור הגיאוגרפי לבדו אינו צפוי לדחוף את איראן לפתוח באש, אך הוא מעלה את רמת הסיכון והופך כל טעות חישובית לעימות בלתי מכוון.
חווידי הוסיף כי הבעיה איננה עצם ההחלטה על מלחמה, אלא מרחב הטעות בסביבה מתוחה במיוחד. לדבריו, פירוק ה"מלקחיים" אינו בהכרח מבשר מלחמה, אלא כלי לחץ במסגרת משחק הרתעה מורכב שמובילה וושינגטון. עם זאת, היעדר אופק פוליטי ברור עלול להפוך את מדיניות ההכלה ל"דינמיט".
התרעות פיקוד העורף