בלבנון מזהים: שינוי חד באסטרטגיה של ישראל נגד חיזבאללה

על רקע קריסת הסכם הפסקת האש בין לבנון לישראל והרחבת השליטה הישראלית במספר נקודות נוספות מעבר למה שכונה בעבר "חמש הנקודות" לאורך הגבול, הזירה הלבנונית נכנסת לשלב חדש של מורכבות צבאית ופוליטית. כך עולה מניתוח שפורסם באתר הלבנוני ג'נוביה, המתמקד בהתפתחויות האחרונות בדרום המדינה.

לפי הניתוח, ההתפתחויות האחרונות אינן נתפסות עוד כאירוע טקטי מוגבל או כסבב הסלמה חולף, אלא כמהלך רחב יותר שעשוי להוביל לשינוי כללי המשחק בגבול הדרומי של לבנון - ואולי אף לעיצוב מחדש של ההסדרים הביטחוניים שהתקבעו מאז מלחמת לבנון השנייה בשנת 2006.

משמעות השליטה בנקודות הגבול

בניתוח של ג'נוביה נטען כי השליטה הישראלית בנקודות נוספות מעבר לאותם אתרים שכבר היו בשליטתה בעבר נושאת עמה מסרים צבאיים ופוליטיים כאחד. מבחינה צבאית, עמדות אלו מעניקות לצה"ל יכולת טובה יותר של תצפית ושליטה באש על אזורים סמוכים לגבול, מה שמגביל את יכולת התנועה של כל כוח חמוש באזור.

בנוסף, שליטה זו עשויה ליצור בפועל מעין "רצועת ביטחון מוגבלת", גם אם לא באופן רשמי. מצב כזה מזכיר במידה מסוימת את רצועת הביטחון שפעלה בדרום לבנון עד שנת 2000, אף שהנסיבות האזוריות והפוליטיות כיום שונות במובנים רבים.

במישור המדיני, לפי האתר הלבנוני, החזקת נקודות אלו עשויה להפוך לקלף מיקוח משמעותי בכל מסלול משא ומתן עתידי. פעמים רבות שליטה בשטח מתורגמת ליתרון בשולחן המו"מ ומאפשרת לצד המחזיק בו להציב תנאים ביטחוניים או פוליטיים חדשים.

היעדים האפשריים של ישראל

עוד מציינים כי בחינת השיח הפוליטי והצבאי בישראל בתקופה האחרונה מצביעה על מספר מטרות אפשריות שעשויות לעמוד בבסיס כל הסכם עתידי להפסקת אש.

המטרה הראשונה היא הרחקת חיזבאללה מהגבול הצפוני של ישראל. לטענת הכותבים, ישראל רואה בנוכחות לוחמי הארגון והתשתיות הצבאיות שלו בכפרים הסמוכים לקו הכחול איום ישיר על ביטחונה, ולכן ייתכן שתנסה לכפות נסיגה של כוחות הארגון צפונה - מעבר לנהר הליטני או לפחות למרחק שיצמצם את החיכוך הישיר עם הגבול.

מטרה נוספת היא חיזוק תפקידה של המדינה הלבנונית בשליטה בגבול. לפי ההערכה באתר, ישראל עשויה ללחוץ לפריסה מלאה ואפקטיבית של צבא לבנון בדרום המדינה, כך שיהיה הכוח החמוש המרכזי באזור לצד כוחות יוניפי"ל של האו"ם.

יעד שלישי עשוי להיות פירוק או הרחקה של תשתיות צבאיות סמוכות לגבול. בישראל רואים במשגרי הרקטות ובמתקנים הצבאיים שהקים חיזבאללה בדרום איום אסטרטגי, ולכן ייתכן שתידרש העברת יכולות אלו לאזורים מרוחקים יותר.

יעד נוסף שמוזכר הוא הקמת מנגנון פיקוח בינלאומי יעיל יותר. לפי האתר, בישראל נטען כי יישום החלטת מועצת הביטחון 1701 לא הצליח למנוע את התחזקות חיזבאללה בדרום לבנון, ולכן ייתכן שתידרש מסגרת פיקוח חדשה עם מעורבות בינלאומית רחבה יותר או תפקיד אמריקאי ישיר.

ההשוואה לשנת 1982

באתר ג'נוביה מעלים גם השוואה היסטורית להתפתחויות בשנת 1982, כאשר ישראל פלשה ללבנון במטרה להביא לסיום הנוכחות הצבאית של אש"ף במדינה.

באותה תקופה סברה ישראל כי הפעילות הצבאית היוצאת מדרום לבנון מהווה איום מתמשך על ביטחונה וכי המדינה הלבנונית אינה מסוגלת לשלוט בגבול. העימות הסתיים בהסכם בינלאומי שהוביל ליציאת כוחות אש"ף מלבנון ולהעברת הנהגת הארגון לתוניסיה.

עם זאת, לפי הניתוח הלבנוני, קיימים גם הבדלים משמעותיים בין התקופות. בעוד שאש"ף נתפס אז ככוח חיצוני יחסית לחברה הלבנונית, חיזבאללה הוא חלק מהמערכת הפוליטית והחברתית במדינה ובעל השפעה רחבה בזירה הפנימית.

בנוסף, ההקשר האזורי כיום מורכב יותר. חיזבאללה קשור לציר אזורי בהובלת איראן, ולכן כל הסדר עתידי עשוי להיות תלוי גם במאזני כוח אזוריים רחבים יותר.

חיזבאללה והשלב הבא

על פי הניתוח באתר הלבנוני, חיזבאללה ניצב כעת בפני שלב רגיש. מצד אחד הארגון מבקש לשמור על תדמיתו ככוח הרתעה מול ישראל, ומצד שני המציאות המבצעית עשויה לחייב אותו להסתגל למערכת כללים חדשה.

אחת האפשרויות היא דחיית התנאים הישראליים והמשך העימות, תרחיש שעלול להוביל להרחבת הלחימה או למלחמת התשה ממושכת. אפשרות אחרת היא הסתגלות שקטה להסדרים חדשים, למשל באמצעות צמצום הנוכחות הגלויה סמוך לגבול או פריסה מחדש של הכוחות. אפשרות נוספת היא קישור הסוגיה הלבנונית להתפתחויות אזוריות רחבות יותר בשל קשרי הארגון עם איראן.

שאלת המדינה הלבנונית

על רקע הלחצים הבינלאומיים והאזוריים, ייתכן כי ממשלת לבנון תידרש בקרוב לקבל החלטות משמעותיות בנוגע לעתיד ההסדרים הביטחוניים בדרום המדינה. במקביל, צוין כי הקהילה הבינלאומית עשויה לקשור כל סיוע כלכלי או פוליטי ללבנון ליכולתה של המדינה לבסס את ריבונותה ולפרוס את סמכותה על כלל שטחה.