אין מדובר רק באירוע צבאי רחב היקף, אלא בהצהרה אסטרטגית ברורה: מבחינת איראן, אין עוד קווים אדומים המונעים פגיעה ישירה גם בשחקנים סונים מרכזיים. תפיסת העולם האיראנית, המונחית על ידי כוהני דת שיעים ומשלבת אידיאולוגיה עם כוח, אינה מכירה עוד בגבולות המסורתיים של עימות עקיף בלבד, וגם "ידידות" סוניות עשויות להיתפס כאויב.
יחסים מורכבים
ב־2 במרץ השנה חצתה איראן רף נוסף, כשיזמה תקיפה ישירה משטחה באמצעות רחפנים על בית הזיקוק הגדול של Aramco ועל נמל ינבוע ובתי זיקוק בראס תנורה שבים האדום – כל זאת בניסיון לפגוע בשוק האנרגיה העולמי דרך מתקני הנפט.
במקביל היא ניסתה לפגוע בשגרירות ארצות הברית בריאד, בשדות תעופה ובבסיסים צבאיים בסעודיה. מול מתקפה רחבת היקף זו, התגובה "הקשה ביותר" של הסעודים הסתכמה ביירוט מאות כטב"מים וטילים – תגובה שממחישה היטב את הפער בין יכולת ובין הרצון להשתמש בה.
אכן, במלחמה זו החיכוך היה ישיר, כואב ואף חושפני ומשפיל. בעוד שאיראן מתנהגת כלפי סעודיה כנמר אגרסיבי הפותר עימותים באמצעות כוח והרתעה, סעודיה מצטיירת כמעצמה מהוססת, שלמרות עוצמתה הכלכלית והצבאית נמנעת מהכרעה.
התיאור הציורי של "קרנף מבוהל" אינו רק מטפורה, הוא משקף דפוס פעולה: עוצמה ללא מימוש. הבעיה העמוקה היא קושי מתמשך בהגדרת קווים אדומים ובפעולה לאכיפתם. כשהמצב מידרדר, סעודיה פונה לעזרת המערב – צעד הנתפס באזור כבגידה וגם כעדות לתלות מתמשכת.
סעודיה מצידה בחרה במהלך מתוך תקווה לייצב את הסביבה האזורית, אך בפועל קיבלה שקט מדומה בלבד. ושוב, שתי המדינות אימצו מדיניות של "מרחב הכחשה", שלפיה אין מלחמה ישירה אלא עימותים עקיפים בלבד. מדיניות זו שירתה בעיקר את איראן, שהמשיכה לבסס את השפעתה דרך שלוחים בתימן, בסוריה ובעיראק – בעוד סעודיה נותרה בעמדה תגובתית.
במרכז היחסים המורכבים הללו עמד החשש הסעודי מתוכנית הגרעין האיראנית. סעודיה, הנשענת על נשק מערבי, בעיקר אמריקאי, ואף עשתה מאמצים להתקרב לישראל, זיהתה את האיום אך לא הצליחה לפתח מענה עצמאי אפקטיבי.
החשש מפיתוח טילים בליסטיים איראניים התממש במלואו במלחמה זו. דווקא ברגע שבו נפתחה בפניה הזדמנות אסטרטגית להצטרף פומבית לצד "הטובים" ולחזק את מעמדה, בחרה סעודיה להימנע מצעד של הכרעה. ההסבר לכך אינו רק פחד, אלא שילוב של מורשת יחסים מורכבת, תלות ביטחונית, ובעיקר חשש עמוק מהאפשרות שישראל תהפוך למעצמה האזורית הדומיננטית היחידה.
במילים אחרות, סעודיה העדיפה לשמר איזון בעייתי גם במחיר פגיעה ישירה בה. התוצאה הייתה בחירה מודעת: לספוג מהלומות קשות ונזקים כלכליים במיליארדי דולרים, ולהגיב באופן מוגבל, ובלבד שלא להידרדר לעימות כולל עם איראן. זוהי תפיסה של ניהול סיכונים במקום של עיצוב מציאות.
אכן, היחסים בין איראן לסעודיה הם מהמורכבים ומהמשפיעים ביותר במזרח התיכון. יש בהם יריבות אסטרטגית, דתית, כלכלית וגיאופוליטית. בהיבט המדיני, שתי המדינות מתחרות על הנהגה אזורית, אך בעוד שאיראן מייצגת ציר התנגדות שיעי אקטיבי, הכולל את חיזבאללה, מיליציות בעיראק והחות'ים, סעודיה מובילה מחנה סוני פרו־מערבי, המתאפיין בזהירות ולעיתים בהיסוס יתר.
גישור כושל
בתחום הכלכלי, שתי המדינות הן מעצמות אנרגיה. איראן אומנם סובלת מסנקציות, אך מפגינה עמידות ויכולת הסתגלות. סעודיה, לעומתה, נהנית מיתרון בשווקים הגלובליים ובהשקעות זרות, אבל דווקא יתרון זה עושה אותה חשופה וזהירה יותר. גם במסגרת אופ"ק (ארגון המדינות המייצאות נפט) לסעודיה השפעה משמעותית, אך היא פועלת מתוך רצון לייצב ולא לזעזע, בעוד איראן מוכנה לקחת סיכונים.
בהיבט הבינלאומי, סעודיה היא שותפה אסטרטגית של ארצות הברית, ואילו איראן מתקרבת לסין ולרוסיה. אך גם כאן מתגלה חולשה: בעוד איראן פועלת מתוך תפיסה קוהרנטית, סעודיה מנסה לאזן בין מחנות ולעיתים נתפסת כחסרת כיוון ברור.
לכאורה, מאז 2023 ניסו מדינות ערביות ומוסלמיות לתווך בין השתיים ולהוביל למעבר מעימות לניהול תחרות. הוצגו יעדים של נרמול יחסים, פתיחת שגרירויות והדגשת אינטרסים משותפים. אלא שיעדים אלה היו שאפתניים מדי, ואולי אף נאיביים. המלחמה טרפה את הקלפים והחזירה את המציאות לנקודת המוצא ואף חמור מכך.
עיתונאים וקריקטוריסטים בעולם הערבי היטיבו ללכוד את הפער בין ההצהרות למציאות. בעוד ההנהגות מדברות על "כנסי הסכמה", מבקרים מכנים אותם "כנסי צביעות" – תיאור חריף אך מדויק למדי של מערכת יחסים שבה הסמליות גוברת על המהות.
מהזווית האמריקאית, יחסו החם של הנשיא טראמפ לסעודיה וליורש העצר מוחמד בן סלמאן בא לידי ביטוי גם במלחמה הנוכחית. על אף הציפייה לנחישות סעודית בחרה וושינגטון לגלות הבנה מתוך העדפה ברורה לשימור שותפות כלכלית על פני עימות אסטרטגי. בכך תרמה גם ארצות הברית, במידה מסוימת, לשימור המצב הקיים.
עד למלחמה זו נטו ארצות הברית וישראל לראות בעימות הסעודי־איראני מאבק דתי וכלכלי בעיקרו. כעת מתחדדת תמונה מורכבת יותר: איראן היא אויב עקבי, נחוש ואגרסיבי. סעודיה, לעומתה, היא שותפה פוטנציאלית אך מהוססת, זהירה ולעיתים אף משותקת.
המזרח התיכון של ימינו אינו נחלק עוד בין מתונים לקיצוניים, אלא בין שחקנים המוכנים להפעיל כוח ולעצב מציאות ובין אלה המעדיפים לנהל סיכונים ולהימנע מהכרעה. ובמבחן הזה, איראן פועלת בעוד סעודיה נותרת מאחור.
התרעות פיקוד העורף