מאסטרטגיה לטקטיקה: האם היעד הוחלף?
כשנפתחה המערכה, היעדים היו ברורים ושאפתניים: פירוק תוכנית הגרעין, ריסוק מערך הטילים הבליסטיים וקטיעת הזרועות של הפרוקסי האיראני במזרח התיכון. אולם, כפי שקורה לא פעם במלחמות התשה, השיח העולמי והלחץ המדיני נדחקו לנקודה צרה אחת: מצרי הורמוז.
"תמונת הניצחון" של טראמפ שתהפוך לסיוט ישראלי
הסכנה הגדולה ביותר עבור ירושלים היא הנטייה האמריקאית המוכרת להסתפק ב"תמונת ניצחון" זמנית. אם טראמפ יסכים להסדר שיבטיח את פתיחת מצרי הורמוז בלבד, תוך השארת סוגיות הגרעין והטילים ל"מועד מאוחר יותר", מדובר יהיה בבכייה לדורות.
הסדר כזה הוא חבל הצלה למשטר האייתוללות. ביום שאחרי פתיחת המצרים, כשהלחץ הבינלאומי יתפוגג, איראן תישאר עם אורניום מועשר, עם תשתית ידע בטכנולוגיות מתקדמות ועם גיבוי צבאי מרוסיה ומסין. משטר ששורד מלחמה כזו מבלי שפורק מנכסיו האסטרטגיים, הוא משטר שידהר לפצצות אטום בגיבוי של יוקרה אזורית מחודשת.
בין פלישה יבשתית לניצחון פירוס
האיראנים, מצדם, מזהים את המצוקה האמריקאית. לא בטוח כלל שהם ימהרו להעניק לטראמפ את הסולם לרדת מהעץ. במצב כזה, ארה"ב עלולה להיגרר לפעולה קרקעית, תרחיש שרק יחריף את המשבר האזורי וישאב את ישראל למלחמת התשה ארוכה ומדממת בחזיתות רבות.
ההיסטוריה לא תסלח למנהיגות שתסתפק בשקט זמני, בעוד השמיים מעל ישראל מתמלאים בצל של איום גרעיני ובאלפי טילים בליסטיים. ללא הכרעת המשטר האיראני, או לחלופין שלילה מוחלטת של יכולותיו הגרעיניות והקונבנציונליות, ימשיך המשטר להוות סיכון קיומי למדינת ישראל.