אפרת רייטן: "יום אחד המשטרה תהיה נאמנה לבן גביר, ולא לנתניהו"

פוליטיקה היא בדרך כלל זירה של ניגוחים, אבל הריאיון עם ח"כ אפרת רייטן חושף את הצד האנושי והכואב שמאחורי הקלעים של הכנסת. רייטן, שמוצאת את עצמה נקרעת בין תפקידה הציבורי לבין היותה אם ללוחם ביחידת עילית, מדברת על מחדל הממשלה בשמירה על כבוד המתים, על הצורך באחדות באופוזיציה ועל התקווה לעתיד אחר.

"יום אחד המשטרה תהיה נאמנה לבן גביר, ולא לנתניהו"

"הרגשתי מחויבת ללכת, גם בגלל העתירה שהגשתי בעניין מדור ההסתות, שעלה פעם אחר פעם בדיון. אבל בלי קשר, אני נוהגת להגיע להרבה דיונים בבג"ץ כדי לא להפקיר את האולם לקולניים ולצעקנים, כמו השרים וחברי הכנסת שמגיעים פעם אחר פעם. הוציאו אותם בצדק, לאחר שהפריעו וביזו. אותי, למשל, לא שומעים, כי יש לי המון כבוד למקום שבו אני נמצאת, ואני לא אתפרץ.

הייתי שם, בתוך הצעקות והביזוי, וזה היה פשוט עלוב. אני זוכרת את התמונה האייקונית של נתניהו על הפודיום בתקופת הקורונה, כשהוגש נגדו כתב אישום, וכל השרים מאחוריו. ובן גביר, באותו דיון, ניסה לעשות בדיוק אותו דבר: לקח יחצן, הציב פודיום עלוב, קרא לכולם לבוא, נעמד ונתן הצהרה שלא שודרה אפילו בשום מקום. לפופוליזם הזה יש סוף.

בן גביר הוא בסך הכול שר המשטרה, ולא שר לביטחון הפנים. נזכיר שנתניהו אפילו לא הסכים להצטלם איתו והבטיח שהוא לא יהיה שר, כי הוא ידע היטב שמדובר בפרחח עבריין שגדל ברחובות, שהחזיק בסמל של המכונית של רבין ואמר 'נגיע לרבין' - ורבין בסוף נרצח. הוא תלה בביתו תמונה של ברוך גולדשטיין, רוצח מתועב שרצח מתפללים חפים מפשע.

נתניהו נתן לו את המשטרה. הוא שולט במינויים, והוא הבין היטב את כוחו של הכלי הזה. אף אחד שלא מתיישר עם השר לא יקודם, ואנחנו לא רוצים משטרה כזו. הוא מתערב בחקירות - וזה אסור ופסול. הוא פוגע בעצמאות המשטרה והופך אותה לנאמנה לו. ואפרופו, יום אחד זה עלול להתהפך גם על נתניהו: המשטרה תהיה נאמנה לבן גביר, ולא לנתניהו".

"אנחנו במשבר חוקתי כשראש ממשלה אינו מפטר את בן גביר, ואנחנו במשבר חוקתי גם כששר משפטים אומר שלא יישמע לפסיקות בג"ץ".

"סביר להניח שמנסור עבאס יהיה חלק גם מהממשלה הבאה"

אנחנו, שלושה חברי אופוזיציה, יושבים בוועדה, בזמן שחברי הקואליציה כלל לא מגיעים. השר שולט בהליך החקיקה, למרות שאסור לו לעשות זאת, וזה פגום. גם היועצת המשפטית של הכנסת פרסמה חוות דעת חריפה ואמרה: הנה, כל מה שהזהרתי מפניו קורה עכשיו בוועדה הזו. זו לא ועדה תקינה. ניסיתם לעקוף את ועדת הכלכלה כי לא רציתם את דוד ביטן, משום שהוא לא מוכן להיות יס-מן של קרעי. במקום זה שמתם את גלית דיסטל, כדי שתהיה בובה שלכם ותוכלו לשלוט בה.

יש גם עיקרון של השתתפות. הם לא עושים לי טובה - זו החובה שלהם. אבל דיסטל לא נותנת לנו לדבר, מביאה נוסחים משלה בניגוד לעמדת הייעוץ המשפטי, ואפילו מוציאה אותנו מהוועדות. בינתיים הם מתקדמים עם הסעיפים, ואנחנו נפסול את זה בבג"ץ. הם רוצים לשלוט בתקשורת כמו בצפון קוריאה, או כמו אורבן בהונגריה".

"הבן שלי נקלע למארב קטלני בלבנון, חייו ניצלו ממש בנס"

"בתקופה הזו לא יכולתי לנשום. ראיתי שסדרי העדיפויות של הממשלה שונים, שהם הולכים למקום משיחי, ושהיה להם קל להקריב את החטופים. אני זוכרת שהתעלפתי פעמיים בלי שום סיבה רפואית. מה-8 באוקטובר הממשלה והקואליציה פשוט לא תפקדו. אמרתי: 'אין דבר כזה', והקמתי פורום של הכנסת כדי לשלוח נציגים להלוויות. הממשלה לא הסכימה לתת לי מידע, אז הצוות שלי ישב ודלה אינפורמציה מהעיתונות. היה לי חשוב שחברי כנסת יסתכלו לאנשים בעיניים.

יש רגע אחד שחרוט לי בזיכרון. אני זוכרת שהלכתי להלוויה ברחובות של בחורה צעירה שנרצחה בנובה. לא הכרתי שם אף אחד. ראיתי את האמא יושבת על המדרכה, אישה צעירה ממני. כשהיא ראתה אותי, יצאה ממנה זעקה שחרוטה לי בנשמה: 'אפרת, אפרת, תצילי אותנו'. היא אמרה לי שהיא הולכת לקפלן כל שבוע, ושאלה: למה זה מגיע לי? לקחו לי את הבת. התפרקתי שם. זה אחד הדברים שלקחתי הכי חזק ללב - האובדן של כל מי שנפל ונרצח", שיתפה רייטן, כשדמעות ממלאות את עיניה.