בזמן שרבים טענו בנחרצות לאורך המלחמה כי חמאס על סף כניעה, אני עמדתי על כך שצה"ל לא יוכל להגיע להכרעה. צבא היבשה, שסד"כ הכוחות שלו צומצם בשני שלישים בעשורים האחרונים, אינו יכול לבסס שליטה ממושכת בשטח שנכבש. כתוצאה מכך, הצבא נאלץ להסתפק בסבבים אינסופיים של פשיטות חוזרות ונשנות באותם היעדים". שגרמו לנפגעים רבים וללא השגים.
ב. אשליית ההכרעה מול חזבאללה: כפי שטענתי לאורך כל הדרך, חזבאללה לא הוכרע. בידיו עשרות אלפי טילים, רקטות וכט״במים המסוגלים לשתק את הצפון לחודשים ארוכים. כולנו עדים לאופן שבו חיזבאללה עושה שימוש ברחפני סיב אופטי, הפוגעים כמעט מדי יום בלוחמינו ובאזרחים בצפון וגובים מחיר דמים כבד, בעוד צה"ל נותר ללא מענה הולם.
כבר לפני חודשים רבים פרסמתי מאמר שבו ציינתי כי האוקראינים, המחזיקים בניסיון מבצעי עשיר מול טכנולוגיה זו, והם הציעו לישראל סיוע והדרכה בהתמודדות עם האיום. אולם, נראה כי שילוב של יהירות, זחיחות ואגו בדרג המדיני והצבאי הוביל לדחיית היד המושטת, תחת האמירה השחצנית: "אנחנו יכולים להסתדר לבד". לצה"ל אין כיום את היכולת להכריע את החיזבאללה, והוא אף אינו מסוגל להיערך לאורך הליטאני לאורך זמן. צבא היבשה קטן, שחוק עד דק וסובל מבעיות קשות במערכי הסדיר, הקבע והמילואים.
כדי לרכז כוח מול חזבאללה, צה"ל נאלץ לדלל כוחות ברצועת עזה וביהודה ושומרון, כשהוא נותר חשוף בגזרות אחרות: מול הסורים והטורקים ברמת הגולן , מול הטרור מגבול ירדן שהולך ומתעצם בהעברת אמצעי לחימה והקמת יחידות טרור לאורך 300 ק״מ של הגבול, ומול צבא מצרים שמתעצם, מול יהודה ושומרון וקיצוניים בתוככי מדינת ישראל.
הדינמיקה הזו משקפת את האינטרס המשותף של שתי המדינות בייצוב מזרח הים התיכון ובבניית כוח מול אתגרים אזוריים משותפים, שישראל היא אחד מהאתגרים המשמעותיים בשבילם. בימים האחרונים של חודש אפריל 2026, התקיימו במקביל שני אירועים צבאיים משמעותיים במצרים ובפקיסטן, אשר עשויים לעורר עניין בשל הקרבה הגאוגרפית לישראל והעיתוי הביטחוני:
ראוי לציין כי פקיסטן גם לקחה חלק בתרגיל הרב-לאומי "Bright Star" שנערך במצרים (בבסיס מוחמד נגיב) באוגוסט-ספטמבר 2025, לצד עשרות מדינות נוספות.
התוצאה היא הרת אסון: צה"ל חסר את היכולת להגן על גבולות המדינה ועל העורף במעגלי ההגנה השונים, החל מהמעגל הראשון ועד למעגלים השני והשלישי מול איראן ושלוחותיה ובוודאי שלא להכריע במלחמה רב-זירתית. ישראל אינה נוקפת אצבע כדי להיערך לבאות ונותרת בשאננותה
• הצגת מצג שווא לציבור: כתוצאה מכלכלת המיירטים, הטילים הבליסטיים האיראניים לא יורטו כלל. לעיתים שוגרו לעברם מיירטי "קלע דוד" רק כדי לצאת ידי חובה וליצור מראית עין של ניסיון יירוט".
• הונאת הדרג המדיני והצבאי: מקבלי ההחלטות ידעו היטב כי הטילים הללו יגרמו לאבדות רבות בנפש, ולפצועים רבים ובכל זאת בחרו שלא לומר את האמת לציבור שחסרים טילי חץ, ולטעון כי "היירוט נכשל", בעוד האמת היא שהוחלט מראש שלא להשתמש במיירטים המסוגלים להשמידם בגלל האתגר בטילי החץ, התקשורת שתפה פעולה עם התרמית הזו.
• בידוד בינלאומי ומצוקה מדינית: ישראל נותרה בודדה. אנו עומדים לאבד גם את ידידתנו האחרונה – ארה"ב. המפלגה הדמוקרטית הכריזה על גט כריתות איתנו, וגם בקרב הרפובליקנים איבדנו את תמיכת הצעירים ורבים מהמבוגרים. קיים סיכון ממשי שלאחר עידן טראמפ, השלטון החדש יפנה לנו עורף וישאיר אותנו כיתומים בעולם.
• המחיר הכלכלי והאנושי: תוצאות המלחמה ניכרות בעשרות אלפי נפגעים, הרוגים רבים ופצועים פיזית ונפשית. התשתיות הרוסות, והגירעון התקציבי העצום, מאות מיליארדי שקלים, לא יאפשר לשקם את הצבא, את התשתיות ההרוסות, את מערכות החינוך, הבריאות והרווחה בשנים הקרובות.
התרעות פיקוד העורף