הודעתו של דונלד טראמפ אחרי ששוחח שעה עם ראש הממשלה, כי הצדדים, ישראל וחיזבאללה יפסיקו לירות זה על זה, לרבות ציון העובדה המבישה כי ארה"ב יצרה שיח עם ארגון הטרור השיעי כדי להגיע לאותה הסכמה, היא עוד אחת משורת הודעות בכתב בעבר טראמפ שיוצרות את הרושם שישראל היא לא יותר ממדינת חסות וכי בעל הבית האמיתי בה הוא נשיא ארה"ב.
מעבר להשפלה הברורה הנובעת לא רק מהסגנון אלא גם מהתוכן של הדברים- הפסקת אש כפויה ועצירת התוכנית לתקיפה בדחייה בביירות, אחרי ההתחייבות המפורשת של ראש הממשלה ושר הביטחון, אחרי אזהרת דובר צה"ל בערבית ואחרי תמונות הנסיגה ההמונית מהאזור שאמור היה להיפך לזירת קרב בוערת, קשה להתעלם גם מהסכנה האמיתית מהמהלך. חזרה לימי הקונספציה של שקט ייענה בשקט, העברת היוזמה, שוב, לידי ארגון הטרור, וקשירת ידי צה"ל עוד יותר ממה שנקשרו בשבועות האחרונים גם לנוכח זעקותיהם של תושבי הצפון המופגזים.