מערכת החינוך הישראלית נהפכה בשנים האחרונות לחבוטה כל כך, עד שקל לשכוח כי בעבר היא הצליחה להוציא מתוכה זוכי פרס נובל, משוררים וסופרים בינלאומיים, אנשי טכנולוגיה ומדע ששינו את העולם, והיוותה בסיס לאחת הכלכלות המובילות בעולם. אך גם אחרי שסיימנו לזכור ולהזכיר את הישגיה המפוארים, קשה שלא להרהר בעצב כי המדינה הולכת ומאבדת בהדרגה את מקומה במדדי ההשכלה הבינלאומיים, וחשש ממשי החל להתגבש לגבי עתידה.
נתוני הסקירה הכללית של ארגון ה־OECD למערכות החינוך בעולם לשנת 2021 מראים כי 46% מהישראלים בני ה־25־34 היו בעלי השכלה גבוהה, לעומת 47% בממוצע ה־OECD, הכולל גם מדינות עם שיעור משכילים נמוך יותר כדוגמת אסטוניה, פולין, הונגריה ועוד.
למרות חוסר ייצוג הולם ומקומם בצמרת עולם העסקים (שלא לדבר על מוסדות השלטון), ההשכלה הישראלית נשלטת כיום בעיקר על ידי נשים, המהוות 58% מבוגרות התואר הראשון, 65% מבוגרות התואר השני, ו־53% מבוגרות התואר השלישי. נתון מעודד: מספרן גם גדל בפי 2.6 בכל הקשור למקצועות ההנדסה והטכנולוגיה, שהיו בעבר מלאים בגברים בלבד (ועדיין הפער שם רב).
אך גם הברכה שמביאות עמן הנשים אינה מצליחה להדביק את הפער ההולך וגדל אל מול התקדמות החינוך במדינות העולם המפותחות, והחצים מופנים בעיקר אל מערכת החינוך הישראלית, שאמורה הייתה לקלוט אליה היום כ־2.5 מיליון תלמידים (אך ככל הנראה לא כולם פתחו את שנת הלימודים כסדרה. הדברים נכתבים כמובן לפני ההבנות, אם הושגו כאלה, של הרגע האחרון).
במאמר המדעי "כלכלת החינוך בישראל: תשומות, תפוקות וביצועים" כתבו פרופ' דן בן דוד ופרופ' איל קמחי, בין היתר, כי "פריון העבודה בישראל הוא בין הנמוכים בעולם המפותח ושיעורי העוני הם מן הגבוהים בקרב המדינות המתפתחות. מחצית מילדי המדינה אינם זוכים להשכלה המכינה אותם כראוי לעבודה במשק מודרני, ולכן אין זה מובן מאליו שישראל תוכל, בטווח הארוך, לשמור על מעמדה בין המשקים המפותחים".
כיצד אם כך, מערכת חינוך ענייה של מדינה בתחילת דרכה הצליחה לייצר זוכי פרס נובל, בעוד זו העשירה יותר מתקשה לעמוד באתגרי העולם המתקדם? מדוע מערכת המהווה את הבסיס שעליו מתפתחת כלכלה אינה מצליחה לגייס לשורותיה מספיק מורים, ועוד נאבקת עמם על שכר?
החלטנו לפנות לכמה מבכירי המנהלים במשק, ולראש ממשלה אחד, כדי לבחון עמם מה נדרש לשפר במערכת החינוך כדי שזו תצליח לשעוט לעבר הקדמה. שאלנו גם על המורים שהטביעו בהם חותם, ובדרך קיבלנו טעימה מזיכרון החוויה המתוקה של התחלת כיתה א'. הסדר, אגב, הוא כמו שנהוג בבית הספר, על פי הא'־ב'...
אהוד אולמרט (78)
ראש קרן השקעות ולשעבר ראש ממשלת ישראל
בית ספר יסודי שבו למד: בית הספר העממי בבנימינה.
זיכרון בולט מכיתה א': "בוקר הלימודים הראשון. לבשתי מכנסי חאקי קצרים עם כתפיות. הכיתה שלנו הייתה בחדר מוארך ששימש בשנים אחרות גם לאולם ספורט ומקום כינוס של כמה כיתות. המורה דרורה בן־עמי הייתה המחנכת, ומרבית התלמידים מאותה כיתה נשארו חבריי עד עצם ימים אלה".
איזה תלמיד היית? "שקדן. לא יכולתי להיות אחר, כי אמא שלי דאגה שעם שיבתי הביתה, אוכל ארוחת צהריים חפוזה ואשב להכין את שיעורי הבית".
מורה שהשפיע/ה עליך במיוחד: "לוסי אלטשולר, המחנכת שלי בכיתות ג' וד'. אישיות נפלאה ומורה מסורה ומתייחסת לתלמידיה. ואברהם שלכטר, פליט שואה ומחנך כיתה ז', שהיה מורה ידען, חרוץ, סקרן, חכם ומסור, ולמדתי ממנו רבות".
דעתך על מערכת החינוך הישראלית: "מערכת החינוך זקוקה לרפורמה משמעותית. יש להכפיל את שכר המורים והמנהלים כדי למשוך למקצועות החינוך אנשים מוכשרים יותר, ויש להנהיג את יסודות רפורמת אופק חדש, שהונהגו על ידי שרת החינוך יולי תמיר בשנת 2008, בכל מערכת החינוך".
יהודה בן אסאייג (61) יו"ר דירקטוריון חברת מנורה מבטחים
בית ספר יסודי שבו למד: בית הספר "שקמים" בשדרות.
זיכרון בולט מכיתה א': "קושי להיפרד מהגננת המקסימה, רמה, שליוותה את כל הילדים בגן במשך כשלוש שנים, לצד הקפדת הקניית הרגלי ניקיון לתלמידים על ידי בית הספר, ולמי שכשל בבדיקת ההיגיינה האישית - היה מאוד לא נעים".
איזה תלמיד היית? "השתדלתי להיות תלמיד טוב, אך לא הייתי המצטיין בכיתה, מעט שובב אבל לא מדי, ובעיקר נהניתי מאווירה תומכת מצד מורי בית הספר, משיעורי הציור של המורה לאומנות וממשחקי הכדורגל הסוערים בהפסקות שבין השיעורים".
מורה שהשפיע/ה עליך במיוחד: "זכורות לי במיוחד שתי מורות אהובות ונערצות: איילה גרבר ושושנה ארז, שליוו אותי ואת חבריי במהלך כל שנות הלימודים בבית הספר היסודי. לשתיהן הייתה היכולת הבלתי רגילה לתמוך ולקדם אותנו התלמידים, גם כאשר מסביב היו לא מעט קשיים כלכליים וחברתיים של שכבת הורים, שרובה ככולה הייתה מדור מגוון מאוד של עולים חדשים לארץ".
דעתך על מערכת החינוך הישראלית: "מדובר במערכת טובה בבסיסה, אך כמו בכל תחום גם בה יש מקום לשיפורים. אין ספק שנדרשות התאמות ועדכונים שוטפים למציאות המשתנה בקצב המהיר עבור הדורות החדשים שגדלים כיום, בעוד השינויים לא תמיד מגיעים בזמן.
"חסרה מאוד, בעיניי, התמיכה הנדרשת לפריפריה. שם עדיין חסרים המשאבים הנדרשים לחינוך טוב ומתקדם יותר, שלו יש תפקיד חשוב בצמצום הפערים החברתיים. חסרים, לראייתי, גם יותר תכנים ומורים נוספים בתחומי הלימוד הטכנולוגיים, לימודי מורשת ישראל ולימודי האזרחות הטובה. הצלחה גם בתחומים אלה תעזור לכולנו כחברה משגשגת כלכלית וחברתית".
קרן חזון כהן (54)
יו"ר ומנכ"לית קבוצת תורפז תעשיות
בית ספר יסודי שבו למדה: בית הספר "אוסישקין" ברמת השרון.
זיכרון בולט מכיתה א': "אני זוכרת את בית הספר היסודי כמתוק ותמים, של משחקי קלאס, חבל וגומי בהפסקה. תקופה נעימה של חברים וחברות ברמת השרון של פעם, שהייתה מושבה קטנה שבה כולם הכירו את כולם".
איזו תלמידה היית? "חרוצה ושקדנית, כאשר הלימודים באו לי מאוד בקלות, אך בהחלט היה לי צורך להשקיע, וזה הגיע מתוך אהבה ללימודים, סקרנות ורצון להצליח. חינוך לערכים, מצוינות והצלחה היה אצלנו בבית דבר שבשגרה.
"אני זוכרת שהמקצועות האהובים עליי מאז ומתמיד היו מתמטיקה כימיה וביולוגיה. תמיד אהבתי את האתגר של פתרון בעיות מתמטיות, לצד אתגר הבנת הכימיה ואיך היא מצויה בכל דבר בעולמנו. אהבתי את תחושת הלוגיקה וההישג שאני מקבלת כשאני מגיעה לפתרון נכון".
מורה שהשפיע/ה עלייך במיוחד: "המורה שלי בכיתה ב', דרורה פרג ז"ל, שהייתה מורה לחיים. היא הייתה בעלת חוכמת חיים, ולימדה אותי מנהיגות ואחריות. דרורה ז"ל נטעה בכולנו את השורשים להיות מצטיינים, צנועים ומסייעים, ולדעת שמי שיושב בכיסא הנהג יש לו אחריות לכל מי שהוא מוביל ומסיע".
דעתך על מערכת החינוך הישראלית: "מורכבת ומאתגרת. המערכת צריכה להתמודד עם ציפיות גבוהות תוך התמודדות עם מגבלות תקציב וחוסר משאבים, אך למרות ההישגים שהיא מצליחה להגיע אליהם למרות המגבלות, ישנם גם מספר אתגרים שהיא צריכה להתמודד עמם - כדוגמת פערי ההישגים בין קבוצות אוכלוסייה שונות, ומחסור במורים".
אלי כהן (59)
מנכ"ל שירותי בריאות כללית
בית ספר יסודי שבו למד: בית הספר "נתיבים" בקריית חיים.
זיכרון בולט מכיתה א': "הזיכרון שלי הוא של חורשה שהייתה צמודה לבית הספר, שבתור ילד קטן נראתה לי כמו יער עבות, וזה היה מקום מדהים למשחקי הילדות".
איזה תלמיד היית? "תלמיד טוב מאוד מבחינה לימודית, ומלא בשמחת חיים שלא תמיד התקבלה באופן חיובי על ידי מורי בית הספר".
מורה שהשפיע/ה עליך במיוחד: "שתי מורות השאירו בי חותם שנים קדימה: אירית שטרן, שלימדה אותי תנ"ך מורחב בתיכון ובזכותה למדתי לאתר את הסיפור שבין השורות ולהסתקרן עד היום מטקסטים - ומאלו התנ"כיים בפרט. לצדה זכורה לי המורה לכלכלה שלימדה אותי בכיתה י"ב, שאומנם ליוותה אותנו רק כחצי שנה, אך למרות הזמן הקצר הצליחה לעורר בי עניין בתחום הכלכלה לכל החיים".
דעתך על מערכת החינוך הישראלית: "המערכת זקוקה לשינוי והראיה לכך היא אובדן ההערכה והכבוד לה, ולפועלים בחזית שלה בפרט. אך יש לומר ביושר כי השינוי לא יגיע מתוך המערכת וכדי שאכן יקרה, אנו, כאזרחים, צריכים להבין ולהפנים את חשיבות החינוך.
"בתחום הבריאות אנו רואים זאת כל העת, אכן מהקניית הרגלי היגיינה ואכילה נכונה, ועד ההכשרה שמקבלים המומחים השונים שמובילים את תחום הרפואה בעולם. החינוך קובע את חוזקנו כאזרחים, ולפיכך כיחידה אחת גם את חוזקה של המדינה. כשאנו, כאזרחים, נשים את החינוך לפני הכל, סדר העדיפות של הקצאת המשאבים ישתנה בהתאם".
אביבית מנה קליל (52)
מנכ"לית משותפת, בית ההשקעות אופנהיימר ישראל
בית ספר יסודי שבו למדה: בית ספר קפלן בפתח תקווה.
זיכרון בולט מכיתה א': "הזיכרון הבולט שלי הוא דווקא מטקס קבלת ספר תורה בכיתה ב', שבמהלכו התחפשנו לדמויות תנ"כיות והייתה חגיגה גדולה בבית הספר. אני זוכרת שהייתי מאוד נרגשת ושזה היה משמעותי בעיניי. עד היום אני בקיאה מאוד בסיפורים מהתנ"ך הרבה יותר מהממוצע למרות שאני חילונית, וייתכן מאוד שזה אפילו בזכות הטקס הזה".
איזו תלמידה היית? "חרוצה, שקדנית, תחרותית, באופן דומה להיום".
מורה שהשפיע/ה עלייך במיוחד: "רות אלמגור, שהקריאה לנו סיפור בהמשכים, והייתי מחכה בקוצר רוח לשיעורים איתה. מאוד אהבתי לקרוא והערצתי אותה מגיל צעיר. אני גם זוכרת לטובה את המורה שלי למתמטיקה בכיתה ה', שכינינו אותו 'ג'אנגו'. הוא שם לב ליכולות שלי, וניסה לקדם אותי ולדחוף אותי להצליח, וזה משהו שהיה מאוד מוערך בעיניי".
דעתך על מערכת החינוך הישראלית: "זו מערכת שצריכה להיות ברפורמה תמידית, כי המציאות משתנה כל העת. לפיכך היא נדרשת להיות מסוגלת להתאים את עצמה למציאות הדינמית, כדוגמת תחום ה־AI שהוא הרבה יותר מעוד באזז. בנוסף, יש לדחוף את הילדים לשאוף לבדיקה מתמדת וחקר האמת, כי שפע הנתונים שבהם הם יוצפו יקשו על כך.
"לצד זאת התלמידים ייהנו משיפור יכולת הצגה מול קהל, שבארה"ב הינה חלק משמעותי מתוכנית הלימוד, וזאת הן עבור חיזוק הביטחון העצמי והן לקידומם בעולם העבודה. ובשנים האחרונות נכנס תחום החינוך הפיננסי למערכת, ואני משבחת את משרד החינוך על כך. באופן אישי אני מרגישה דרך ילדיי שזה תרם להם המון" .
אבנר סטפק (48)
מבעלי בית ההשקעות מיטב וסגן יו"ר
בית ספר יסודי שבו למד: בית הספר "הגבעה" ברמת גן.
זיכרון בולט מכיתה א': "המורה נורית, ששימשה כמחנכת הכיתה, ונראתה בעיניי כמו נסיכה מהאגדות. היא הייתה שקטה, ועם זאת דומיננטית וסמכותית. כזו שהובילה אותנו כתלמידים לכבד אותה ואת מעמדה כמורה, שלדאבוני איבד מערכו על פי הדוגמאות האחרונות הצפות במערכת החינוך כיום".
איזה תלמיד היית? "טוב מאוד. לא נעים להביע זאת כך, אך הרגשתי שהלימודים באים לי בקלות, ולא הייתי צריך להשקיע רבות בשביל ציונים טובים מאוד. הייתי תלמיד עם שני רגליים על הקרקע, מקובל חברתית, ומעין קמב"צ של אירועים, יציאות, ספר מחזור וכיוצ"ב, אבל פחות מוצלח עם בנות".
מורה שהשפיע/ה עליך במיוחד: "מירי צולר. ה-מורה שלי לכלכלה בתיכון אהל שם ברמת גן. מעבר להתאהבות של כל בני השכבה בה, היא גם הצליחה להעביר את שיעורי הכלכלה בצורה מעולה, וזאת למרות שהגעתי עם רקע טוב מהבית. לדעתי, היא הצליחה להטמיע בנו חומר מעשי רב, ולא רק תיאורטי, שעזר לאנשים שלא עסקו או עוסקים בתחומי הכלכלה ושוק ההון כיום, לצד המידע והידע הנדרש להתנהלות כלכלית נכונה".
דעתך על מערכת החינוך הישראלית: "נדרשת לשינוי מהקישקעס, ולכל אורכה. החל מצמצום מטות שמנים והעברת תקציבים לשטח, כלה בשכר דיפרנציאלי המבוסס בעיקר על ביצועים ופחות על ותק, ועד העדפת מורים בפריפריה החברתית והגיאוגרפית.
"לצערי, פיזית ורעיונית לא הרבה השתנה מאז שאני עצמי ישבתי בכיתת הלימודים. המערכת עדיין מוכוונת למודל של שינון חומר ולמידה לבגרות, במקום להתאים את עצמה לתחומי העניין של התלמידים, לשוק העבודה וכספק כלים להתמודדות עם החיים הבוגרים שאחרי הלימודים.
"לכן, נדרשת גם השקעה מסיבית בצמצום מספר התלמידים בכיתה, השקעה שבהחלט תחזיר את עצמה. והכי חשוב - חינוך פיננסי לילדי ישראל שיוצאים בורים לחלוטין בכל מה שקשור למושגי היסוד החשובים האלה, שמשפיעים על ההתנהלות הכלכלית שלהם, שמהווה בסיס להתנהלות חייהם".
פרופ' דן עמירם (46)
דיקאן הפקולטה לניהול באוניברסיטת תל אביב ויו״ר ווישור ביטוח
בית ספר יסודי שבו למד: בית הספר "מעיין" בבאר שבע.
זיכרון בולט מכיתה א': "באופן מפתיע, אני עדיין זוכר את העונש הראשון שקיבלתי. אני לא זוכר מה עשיתי, אבל המורה בכיתה א' הושיבה אותי על השטיח במרכז הכיתה עם עוד שני ילדים שהפריעו. אני זוכר שנחנקתי מדמעות, אבל מאז למדתי שעדיף שלא יתפסו אותי".
איזה תלמיד היית? "הלימודים, יחסית, באו לי בקלות, כך שבעיקר הייתי חברותי. מאוד אהבתי את הספורט והכדורגל בהפסקות".
מורה שהשפיע/ה עליך במיוחד: "זוכר בעיקר מנהלות ומורות מצוינות, ולראיה יצאו מבית הספר, שהיה קיים רק מספר קטן של שנים, תלמידים כמו נשיא מכון ויצמן, והקונסול הכללי של ישראל בהונג קונג. בבית הספר כולו הייתה אווירה ותרבות של לימודים, אבל גם כישורים רכים וערכים".
דעתך על מערכת החינוך הישראלית: "חושב שמספר התלמידים בכיתה, לפחות בבית הספר היסודי, גדול מדי. יש צורך להפנות את משאבי מערכת החינוך לאיכות סביבת הלמידה של התלמיד, ולמשיכת מורים איכותיים שילמדו בכיתות קטנות יותר".
שי פלדמן (48)
מנכ"ל קבוצת סמלת
בית ספר יסודי שבו למד: בית ספר "אורנים" בנווה מונסון.
זיכרון בולט מכיתה א': "זוכר את היום הראשון להתחלת בית הספר היסודי כחוויה מאוד מרגשת, שסימלה את צאתי לדרך חדשה עם כניסתי לכיתה חדשה והיכרות עם חברים חדשים".
איזה תלמיד היית? "חולמני. בין שיעור לשיעור זכור לי כי הייתי חולם על שיעורי הספורט ועל כדורגל בהפסקות עם החברים".
מורה שהשפיע/ה עליך במיוחד: "תלמה, המורה למתמטיקה. היא זכורה לי כמורה שהכי אהבתי, והייתי מחכה לשיעורים עמה וללמידה ממנה. מעבר לחיבור שהיה לי אליה, אני זוכר כי היו לה דרכים יצירתיות להעביר את החומר הלימודי, דבר שייחד אותה מאוד".
דעתך על מערכת החינוך הישראלית: "דרושה בה רפורמה, יש לחזק את מקצוע המורה ולהפוך אותו לנחשק יותר, בין היתר באמצעות תמריצים. יש לעדכן את חומר הלימוד ולהתאימו לימינו בדרכים טכנולוגיות מתקדמות וחדשניות, ומעל הכל - יש להטמיע מקצועות לימוד חדשים ופרקטיים יותר, שיכינו את בני הנוער לחיים כאזרחים בוגרים במדינת ישראל ובעולם שהופך לגלובלי יותר".
