הימים, ימי הדיונים על מתווה הפיצוי לעסקים, כמעט חודש לתוך המלחמה. סימני האסון עוד טריים, כולם על הקצה. משרד האוצר מתבצר בעמדתו לצאת עם פיצוי מצומצם למגזר העסקי, מה שמעורר כעס עצום בקרב עצמאים שסובלים מירידה חדה במחזורים ומרגישים את מחנק האשראי בגרון.
בתוך חדרי המו"מ, הדיונים בוועדות, ההסתודדויות במסדרונות הכנסת, ולשכת שר האוצר, מסתובב ירון גינדי, נשיא לשכת יועצי המס, שהפך בשנים האחרונות לאחד האנשים המשפיעים ביותר על קבלת ההחלטות בתחום המיסוי. מעמדו התחזק מאוד בתקופת הקורונה, כשמונה להיות נציג המגזר העסקי בצוות שגיבש את מתווה הפיצויים בגל התחלואה הגדול של הווריאנט שכונה אומיקרון, ואחר כך כיועץ כלכלי וחבר הצוות הכלכלי המיוחד שייעץ לרה"מ נפתלי בנט. בחרבות ברזל הפך לדמות מפתח כלכלית.
הציבור אולי לא מזהה את פניו, אבל אנשי המקצוע, משני צדי המתרס, מכירים ומאוד מעריכים אותו. עד כדי כך מעריכים, שגינדי היה בין שלושת המועמדים הסופיים לתפקיד ראש ראשות המסים, שאותו הפסיד לפני כמה חודשים לשי הרשקוביץ', שנבחר על ידי סמוטריץ' ונתניהו. לגינדי היה תפקיד מכריע בהרחבת מתווה הפיצויים שאושר בסופו של דבר בכנסת, ובהרבה מובנים הוא "הבייבי" שלו.
הוא בן 57, נשוי לעידית ואב לשלוש בנות. הוא אומץ בגיל עשרה ימים ומעולם לא פתח את תיק האימוץ. לאביו היה משרד לייעוץ מס, אמו סייעת לגננת והוא חלם להצטרף לשב"כ, אבל בגלל שמצב בריאותו של האב התדרדר, הוא ויתר על החלום, למד ייעוץ מס, והצטרף למשרד, שאותו ניהל כשאביו נפטר. ב־2005 הצטרף ללשכת יועצי המס וב־2012 מונה לנשיא שלה.
אם מהלך הדברים היה אחר, יכול להיות שבשבת הארורה חייו היו משתנים לנצח. הבת הקטנה, ששירתה בכיסופים, הייתה אמורה לצאת להכנה לקורס קצינות אחרי שמחת תורה. "וביום שלישי, בחול המועד, היא מתקשרת אליי ואומרת, אבא, אני לא יוצאת, אני רוצה להישאר עם החברים שלי בכיסופים, לא מעוניינת לעשות את זה כדי לרצות אותך. לא ויתרתי לה. ביום ברביעי אשתי נסעה לבסיס בכיסופים כדי להוציא אותה משם לעיר הבה"דים וכך ניצלו חייה".
"ראש הרשות אומר לי, בוא נתחיל לדבר. פתחנו קבוצה של ראשי הלשכות המקצועיות והתחלנו להעלות בה את כל מה שנדרש למגזר העסקי כדי להיערך לסיטואציה הזאת, כשברור שיהיה גיוס מילואים מסיבי שיפגע במשק, עצירה של מוסדות חינוך, שתשפיע על יכולת של עובדים להגיע למקום העבודה. בראשון אני מגיע למשרד ואין לי 10% מהעובדים, כי כולם בבית. זה המחיש לי שהייצור במשק נפגע, והמחשבה שלי הייתה איך מעודדים את העסקים ועוזרים להם לצלוח את התקופה הזאת".
"כשביום ראשון, אחרי השבת הנוראית, הכבישים היו ריקים לגמרי, הבנתי שאנחנו שוב באירוע בסדר גודל אחר, אבל יותר גרוע, כי בקורונה לא נטבחו אנשים, לא נשרפו בתים על יושביהם ולא נחטפו אזרחים. איך שפתחו את הסגרים, עם ישראל התנפל על חנויות, ומסעדות ובילויים ונסיעות לחו"ל. עכשיו לאף אחד אין חשק לצאת מהבית, אין מצב רוח, לאנשים לא נעים ליהנות.
"מה שהטריד אותי כל הזמן זה איך שומרים על עסקים חיים בסיטואציה הקשה הזאת. זה מה שיושב לי בראש. כל עסק שאתה גודע לו את תזרים המזומנים ביום אחד, נכנס למצב של הישרדות. את הכסף שאני מקבל באוקטובר, אני משלם את ההוצאות של ספטמבר, ובשביעי באוקטובר התזרים נגדע".
כבר דובר רבות על ההלם שבו לקו משרדי הממשלה, שהביא אותם לתת־תפקוד ולבזבוז זמן יקר, שעלה לאזרחים הרבה מאוד כסף ומתח נפשי. כשגינדי משוה את תגובת האוצר ורשויות המס בקורונה, לזו של חרבות ברזל, הוא אומר שהפעם, באופן מפתיע, התגובה הייתה הרבה יותר מהירה ונחרצת.
בסבב מינויים האחרון, היה גינדי אחד המועמדים המובילים לעמוד בראש רשות המסים, תפקיד שהוא שואף אליו כבר הרבה זמן. כשאני שואלת אותו אם התאכזב, כשנתניהו וסמוטריץ' העדיפו את אהרונוביץ' על פניו, הוא אומר, שיומיים אחר כך כבר חשב מה היעד הבא שלו.
"מה שבטוח הוא, שכל שקל שהמדינה תשקיע בעידוד המגזר העסקי, היא תרוויח ממנו עשרות מונים. זה ייקח זמן, לא יקרה ביום אחד, אבל אני אופטימי ורואה צמיחה חסרת תקדים, כשהתוצאות הצבאיות יסתיימו בניצחון מוחץ".
התרעות פיקוד העורף